אחרי הנצחונות של עם ישראל על סיחון מלך האמורי ועל עוג מלך הבשן, בלק מלך מואב חושש ומבקש עזרה כביכול לא צבאית אלא רוחנית מבלעם, שיעזור לו לקלל את עם ישראל. בלק מבין שלעם ישראל יש כוח רוחני ולכן מנסה להילחם בהם בזירה הרוחנית. לי זה הזכיר את הנסיון לעוות את הדימוי של עם ישראל –להפוך אותנו לאשמים ברצח עם אחרי ה-7.10, כשברור שבנו רצחו ופשעו. בלעם מוצג כדמות מורכבת: נביא בעל כישרון רוחני אך מוסר מעוות. האתון הרואה את המלאך לפני בלעם מדגישה את עיוורונו המוסרי. הוא לא רואה את הכל בצ

מות מרים מוביל להפסקת המים, והמדרש קושר את הבאר לזכותה של מרים. משה מכה בסלע במקום לדבר אליו. החטא הזה יוביל אחר כך לעונש אי כניסתו של משה לארץ המובטחת אבל מהי באמת סיבת המעשה של משה? המדרש נותן כמה הסברים - משבר של מנהיג עייף שמתקשה לעבור מהנהגת דור עבדים להנהגת דור עצמאי. הוא חווה את חוסר האמון של העם, ואולי עצם המכה אומר המדרש זו גם מכה של מנהיג שכבר מתקשה להנהיג את עמו. גם משום כך יש צורך לסיים את ההנהגה שלו לפני הכניסה לארץ. מנהיג שנוהג בכעס וזעם ומכה הוא לא מנהיג. פירו

שני נושאים משתלבים בפרקים הללו –ראשית מתנות הכהונה. המעשר, הביכורים, פדיון הבן. תהליכים טקסיים מפורטים לפיהם המדרש מדגיש שהכהונה איננה פריבילגיה אלא אחריות כבדה.בני שבט לוי עליהם נמנים הכהנים והלווים לא מקבלים נחלה אלא במקום את הנתינה הזו של העם שמחליפה את נחלת האדמה. המתנות נועדו לאפשר לעוסקים בקודש לחיות, אך גם להזכיר שהם תלויים בעם ולא נפרדים ממנו. ואז מגיע פרק יט, כביכול פרה אדומה היא סמל הפרדוכס המנוגד למתווה המוסדר של הכהנים והלווים. המטהר נטמא והטמא נטהר. הדרך להיטהר ה

קרח ועדתו ו־250 אנשים מבני ישראל, יחד עם דתן ואבירם ואון בן פלת משבט ראובן, ערערו על מעמדו של משה. קורח טוען לשוויון: “כל העדה כולם קדושים". אחד הסיפורים המורכבים ביותר בתורה על מחלוקת, מנהיגות, קנאה וגבולות הביקורת. "ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי" פתיחה חריגה ודרמטית וחז"ל שואלים מיד: מה לקח? המדרש (במדבר רבה) מציע: "לקח את עצמו לצד אחד." כלומר, הוא פרש מן הציבור ויצר מחנה נפרד. המחלוקת מתחילה ברגע שבו אדם חדל לראות את עצמו כחלק מהכלל. מי היה קרח? קרח היה בן דודו של משה. ל

12 בכירי העדה, הנשיאים, נשלחים לתור את הארץ. בחומש דברים אומר משה שהיוזמה באה מהעם, אבל כאן השם מורה למשה. רש"י בעקבות המדרש מסביר: הקב"ה לא ציווה מלכתחילה לשלוח מרגלים אלא שהוא הסכים לבקשת העם. 12 נשלחים, וכל המרגלים ראו אותה מציאות: פירות עצומים. ערים בצורות. עמים חזקים. אבל הפרשנות שונה. כשהם שבים, עשרה אומרים "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם". ומדברים על הערים הבצורות והקושי להכריע ובעיניהם הארץ היא איום. כלב בן יפונה והושע בן נון (שיהפוך ליהושע בהמשך) הם היחידים שר

מרים ואהרן מדברים במשה זהו אחד הפרקים הקצרים אך העמוקים. הפרק עוסק בלשון הרע, במעמדו הייחודי של משה ובתפקידם של מרים ואהרן כמנהיגים. "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה". הכתוב מקדים את מרים לאהרן, ומכאן למדו חז"ל שהיא הייתה היוזמת. לפי המדרש, מרים שמעה מציפורה שמשה פרש ממנה, לאחר שהתנבאו אלדד ומידד. מדרש האגדה מתאר שציפורה אמרה: "אוי לנשותיהם של אלו, אם יהיו נביאים יפרשו מנשותיהם כדרך שפירש בעלי ממני." מכאן הבינה מרים שמשה חי בנפרד מאשתו, "ועַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִ

המתאוננים, המתאווים והמשבר של משה פרק י"א הוא נקודת מפנה דרמטית בספר במדבר. עד כאן עמדנו בשלב ההיערכות למסע; מכאן מתחילים המשברים שילוו את דור המדבר. א. המתאוננים – האש בתבערה (י"א, א–ג) "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה'" (יא, א) התורה אינה מפרטת על מה התלוננו. רש"י אומר "אין מתאוננים אלא מבקשי עלילה." כלומר לא הייתה כאן מצוקה ממשית אלא חיפוש עילה להתלונן. מדרש ספרי אומר שהביטוי "כמתאוננים" מלמד שלא העזו לומר את הדברים בגלוי אלא רטנו בינם לבין עצמם. העונש הו

"בהעלותך את הנרות" תפקיד הכהנים להעלות את הנרות במשכן ובעתיד בבית המקדש. אומר רש"י: על שם שהכהן צריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה. זהו רעיון חינוכי : אנחנו לא נמצאים שם תמיד. אנחנו מדליקים את הנר ונמצאים שם עד שהממשיכים אחרינו יוכלו לעמוד בפני עצמם ולשאת את הנרות שלהם. בכל פעם שאני רואה את השמות של הנרצחין בשבעה באוקטובר או פותח את הידיעה האיומה "הותר לפרסום" מזעזעת אותי האקראיות שבה לפת המוות את אלו שתמונותיהם המחייכות וזיו העלומים נראה מולך. אי אפשר לשאת את המחשבה של החט

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר: כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמוֹר לָהֶם: יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם." (פרק ו, כב-כז) המדרש מפרש שכל אחת מן הברכות מקנה הגנה בתחום אחר –יברכך וישמרך הכוונה בהיבט הממוני. יתמוך ויסייע לך להצליח. ישמור אותך מפני ליסטים שלא יגנבו ממך. יאר... הכו

הנזיר וברכת כהנים בפרק ו מתוארת דמות ייחודית הנזיר. הנזיר פורש מיין, תספורת, טומאת מת. זו בחירה אישית שלו להיות נזיר ואז הוא למעשה מקבל על עצמו את האיסורים. הפרק מפבאר בכל פעם שיפר את אחד האיסורים איך עליו לנהוג כדי להתחיל למעשה שוב מחדש את מלאכת הנזירות. יש כאן גם הכרה ברצון האנושי לקחת על עצמו משהו מורכב ולהפוך את עצמך מחוייב טוטאלית עבורו. זה יכולה להיות ניזרות אבל גם פרויקט, התמסרות לרעיון ועוד. ומאידך, התורה מבינה שטוטאליות כזו קשה לשמירה.ש אדם צריך מרחב לטעות ואפשרות ל

המחנה מתחיל לנוע. אבל טהרת המחנה היא עיקרון מוביל ובפרק ה', מצווה שהם להוציא מן המחנה מצורע זב טמא מת. הטעם: "לֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם" (במדבר ה, ג). קריאה היום של הפסוקים האלו בשנים שאחרי הקורונה מהדהדת גם קויש. קושי בגלל הריחוק וסימון אות הקין, קושי בגלל המחיר שמשלמים אלו שמרחיקים אותם. נדמה שהמדרש היה ער לכך גם אז והנה אומר ספרי בפירוש למדבר מג שם מדובר על האסיור לטמא את הארץ: "חביבין ישראל, שאף על פי שהן טמאים שכינה ביניהם." כלומר יש כאן

חומש במדבר. לצאת למסע לקראת היעד. כשסיימתי כיתה י"ב החלטתי לצאת למסע הישרדות. בין הלימודים לבין הגיוס שהפך להיות תחילת עתודה, היה לי צורך לעשות משהו משמעותי עצמאי. להורים סיפרתי שאני נוסעת להתנדב בקיבוץ, וגם תכננתי להגיע בסוף לקיבוץ, אלא שברדך חציתי לפי התחנות שסיקרנו אותי מצפון לדרום. זה התחיל במושב עין איילה, שם הלוויתי מחברה את הגז מדמיע שלה שהיה לה כחיילת, ואז עצירה בתל אביב (בעצם הגעתי לפארק רמת גן, אבל עבור חיפאית זה היה היינו הך) לישון ישנתי בבית הצנחן שאיכשהו הצלחתי ל