דיני הכשרות מפורטים בדקדנות גדולה ומתווים מהלך מוסדר של נכון ולא נכון, מותר ואסור. מיטב המפרשים ניסו לעמוד על פשר יצירת המגבלות האלו. האם ההגדרות נועדו לזכך את המידות האם יש בהן הרגלה של האדם לקבל על עצמו איסורים ובכך הוא מכין עצמו לתוך עולם אמוני שמתווה לו דרך חיים או שאולי היתה כאן הבנה שלא הכל מותר לך לקחת ממנו ואתה צריך לזהות בסביבה שלך גם גבולות ולפעול לפי הם. לא כל עולם החי נתון לך. הרגלה של האנשים לאמונה שיש בה גבולות ויש גדרות. ואחר כך, דיני הנגעים הספחת והצרעת ובהרו

אש יוצאת מלפני השם, רגע אחרי שאהרון מקריב את הקורבנות, אחרי שהוא נושא את ידיו ומברך את העם, בעוד העם רואה את הקורבן שנאכל, לוקחים בני אהרן נדב ואביהוא כל אחד את מחתתו ומניחים עליה קטורת ומקריבים לפני השם אש זרה אשר לא ציווה אותם ואש יוצאת ומאכלת אותם והם מתים. מהי אותה אש זרה? דעת מקרא קובע שאש זרה היא אש שהיתה זרה לעבדת המשכן שלא נתקדשה על גבי מזבח העולה. כלומר פעלו בצורה שהיא לא נכונה מבחינת העלאת הקורבן והתפקיד המוגדר של מהש נדרש מהם. רש"י אומר שבני אהרן לא מתו אלא על ידי

כל חומש מהווה נדבך הנבנה על ברכי החומש שקדם לו. בלי השבועות ששנשבע הקב"ה לאברהם יצחק ויעקב לתיתו להם ולזרים הבא אחריהם את הארץ, לא ניתן היה להבין את יציאת מצרים בחומש שמות ואת תכלית הנדודים במדבר לעבר הארץ המובטחת. כעת חומש ויקרא שמגיע אחרי בניין המשכן, הוא למעשה פירוט תורת כהנים ומהותה של אותה עבודה במשכן. חומש ויקרא עוסק בטהרות המשכן, בקורבנות, בכל אותה מלאכה שמהווה את התרגום המעשי של האמונה בפרקטיקה יומיומית שמלווה את חיי האדם. מעל לכל פירוט הקורבנות והטהרות מעיד בעיני על