929 בראשית פרק מב

"וּיַרְא יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו, וַיַּכִּרֵם; וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם, וַיֹּאמְרוּ, מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר-אֹכֶל.  ח וַיַּכֵּר יוֹסֵף, אֶת-אֶחָיו; וְהֵם, לֹא הִכִּרֻהוּ. "

פעמיים אומר הכתוב רואה יוסף את אחיו ומכיר אותם. ומדוע פעמיים? ר' יוסף בכור שור סבור שמפני שהוא ציפה להם שירדו למצרים בגלל הרעב, אבל דווקא ההסבר של הרמב"ן מתיישב יותר עם ההגיון –יוסף הכיר אותם מיד בהתחהל ופחד שהם יכירו אותו. הוא אמנם המשנה למלך ומעמדו רם, אבל מול אחיו שפגעו בו אנושות, שריסקו את האמון שלו בבני אדם, שגרמו לטלטלה הנפשית הגדולה ביותר בחיי גבר צעיר, מולם הוא הופך להיות שוב הגבר הצעיר החושש ולכן וירא והכירן, כלומר פחד שהם יכירו אותו ולכן הוא גם מתנכר אליהם, שינה את מראהו אומר הרמב"ן, היטה המצנפת על פניו, דיבר איתם במילים קשות ובטון כועס, כדי שלא יכירו שהוא אחיהם הקטן. ואז אחרי שהוא לגרע חש מוגן יותר ורואה שהם לא מכירים אותו, אז מפנה הפחד בעיניי מקום לדבר הכמוס יותר בלבו של יסוף –הרצון שכן יכירו אותו. שכן יאמרו שטעו, שהתגעגעו, הרצון הפנימי לתיקון הוא בעיניי משמעות ה"ויכר יוסף" שמופיע בפעם השנייה. יסוף רוצה שיכירו אותו. רוצה שיהיה בכך אישור לכאב שעברו כל השנים, לדמות אחיהם שחתומה על ליבם. אחרי שנרגע מהפחד העצום הראשוני והם אינם מזהים אותו, עכשיו ניתן בו המקום לרגש השני העמוק יותר –הכמיהה להיות שוב שייך למשפחה, לקבלה של האחים.

אבל הם עדיין לא מכירים אותו.

הוא מכיר אותם. על מגרעותיהם, על חולשותיהם, על המקומות הקשים ביותר שהעזו ופעלו כנגדו. על תוי אופיים האכזריים.

אבל הם לא מכירים אותו. לא הכירו אותו אז כששפטו אותו כך לרעה ולא זיהו את הנער הצעיר שרק רוצה באהבתם ולהשתייך לחבורה ולא מכירים אותו היום. בגדולתו.

רחלי מושקוביץ

״מַבִּיט יוֹסֵף בְּאָחִיו

וְהֵם לֹא יַכִּירוּהוּ.

שְׁנָתַיִם בְּבוֹר הַשֶּׁבִי

הָפְכוּ אוֹתוֹ לְאַחֵר.

וְעַתָּה לְמוּלָם, כְּשַׁלִּיט עוֹלָם,

הוּא בּוֹחֵן בְּמַבָּט וְסוֹקֵר-

הָאַף אַתֶּם הִשְׁתַּנֵּיתֶם?

בִּזְמַן שִׁבְתִּי בְּשִׁבְיִי

תִּקַּנְתֶּם לֵב וּמַעֲשִׂים?

עַל זֹאת הִתְפַּלַּלְתִּי בַּבּוֹר,

שֶׁתִּקַּנְתֶּם אַחְוָה שְׁבוּרָה,

תִּקַּנְתֶּם קְרִיעַת כְּתֹנֶת פַּסִּים.״

אורי אגוז, מנחת 929, בית מדרש כלנה, גבעת שמואל.