929 ויקרא פרק יא-טו

דיני הכשרות מפורטים בדקדנות גדולה ומתווים מהלך מוסדר של נכון ולא נכון, מותר ואסור. מיטב המפרשים ניסו לעמוד על פשר יצירת המגבלות האלו. האם ההגדרות נועדו לזכך את המידות האם יש בהן הרגלה של האדם לקבל על עצמו איסורים ובכך הוא מכין עצמו לתוך עולם אמוני שמתווה לו דרך חיים או שאולי היתה כאן הבנה שלא הכל מותר לך לקחת ממנו ואתה צריך לזהות בסביבה שלך גם גבולות ולפעול לפי הם. לא כל עולם החי נתון לך. הרגלה של האנשים לאמונה שיש בה גבולות ויש גדרות. 

ואחר כך, דיני הנגעים הספחת והצרעת ובהרות העור. שוב מתווים מדוקדקים של מותר ואסור,            מתי אפשר לקרוב למחנה ומתי לרחוק ממנו. תיאור כל נגע מובחן מהנגע האחר ועל הכהן המשימה לאבחן ולהגדיר ולגזור על האדם את מה שעליו לעשות כדי להיטהר מן הנגע. גם כאן, פירוט גדול שמטבען יוצר כללי קבוצה ואיך מוגדרת קבוצה וגם מי חורג ממנה אבל גם איך הוא יכול לשוב לתוכה.

והדינים המפורטים נוגעים גם לבית מצורע ולכלים פגועים וגם ללבוש. וגם כאן, שורה הלכות מדוקדקת וברורה וסדורה. כל אחת מהפגיעות וכל אחד מהנגעים מקבל מענה משלו. גם בגד יש לו טומאה שצריך לטהר.

ונשאלת השאלה –מדוע פורטו כל השלבים הללו? והפירוש שעולה בי הוא כי כך מייצרים חברה, או מייצרים קודקס חוקי של הפעלה שתיצור לכידות וגם כללים ותרתום קבוצת ערב רב ועם עבדים לתוך אמונה שהוא עובר תהליך שמלכד ומאחד אותו. הם אמנם חוסים תחת היותם עבדים יחד ותחת השתייכותם לעם מבני אברהם, אבל איך יהפוך העם הזה לעם באמת? לקבוצה מובחנת ומוגרדת? איך הם יובדלו מהאחרים? 

את זה נועדו הכללים ליצור. להוות דבק פנימי וגם להבחין אותם מהאחרים. קפדנות של הקפדה כזו גם עלולה להביא לפנאטיות, לקנאות דתית, לסכנה. אבל כשהיא במתינות שלה, היא יוצרת התוויה של חיבורים של סט דומה של נורמות שמשלבות יחד את כולם.

אורי אגוז היא מנחת 929 גבעת שמואל בית מדרש כלנה