929 שמות פרק ב-ג

"וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ--הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי";

משה יהפוך למנהיג העם, מי שידע להתמודד עם משברים קשים ניצב כבר בהתחלה מול ההאשמה קשה. מי שמך.

אוי כמה שזה נשמע מוכר.

הוא שהיה בן למשפחת לוי, שכמעט אבד ביאור אלא שבת פרעה הצילה אותוף שגדל בבית המלך ועדיין חש זיקה ליהדות שלו, הוא שמרגיש חוסר צדק ולכן מגן על עברי שהוכה בידי מצרי, והנה יום למחרת בבואו להפריד בין שני עברים ניצים –מי שמך.

הכל הוא מסכן כאשר הוא מגן על העברי ביום הראשון, וגם כאן, אלמלא חוש הצדק שלו, הרי למה לו להתערב? אלא שהוא מזהה מי היוזם ומי הצית "וַיֹּאמֶר, לָרָשָׁע, לָמָּה תַכֶּה, רֵעֶךָ" ומספיק חשוב לו להתייצב למען ההגינות בצד החלש יותר, ואפילו הוא מציע להם מנחת פיוס, למה תכה רעך, מבקש להזכיר שאנחנו רעים, מאותו צד, שנינו סובלים מהמצרים, למה להכות בינינו, אבל זה לא משכנע את  המכה. מי שמך.

מה זה אומר עלינו שמביאים עבורנו את הסיפור הזה. הסיפור שבעטיו משה בורח ממצרים כי הוא אומר אכן נודע הדבר. שהוא מבין שפרעה עתיד להרוג אותו ולכן נמלט למדיין. הוא יוותר שם עשרות שנים עד שבגיל 80 יחזור להנהיג את העם.

מי ממנה אותי? שואל אחר כך משה את הקב"ה כשהוא מבין שמוטלת עליו שליחות. מי שם אותי לשר ושופט ומנהיג ובשם מי אבוא אל העם הזה. הוא כבר נכווה, הוא כבר ספג את הדחיה. הוא רוצה לדעת שיהיה לו הסבר מספק להציג לעם.

המדרש אומר שמשה מתייצב מול הסנה הבוער כי משהו בו-ער.

כי הוא רואה סנה בוער והסקרנות שלו להבין סדרי עולם, לשים לב לדבר האחר, השונה, המוזר, יוצא הדופן, אותה רגישות שתהפוך אותה למנהיג מצוין, הרגישות הזה נמצאית כבר שם.

זה היה מבחן אומר המדרש לראות אם יבוא לברר ומשה אכן בא.

לבו ער.

זה לב שצריך למנהיג. מישהו שלבו ער. ער לכאב, לסבל, למצוקה, לחריג, ליוצא הדופן. מישהו בוער.

אורי אגוז, מנחת 929 בית מדרש כלנה, גבעת שמואל.