929 שמות פרק כא-כב
- Beit Midrash Kulana
- 25 בינו׳
- זמן קריאה 2 דקות
כשהייתי סטודנטית למשפטים התפעלתי עד כמה הפרקים האלו משרטטים את המהלכים של דיני הזנקין המודרנים. את גבולות הקניין. את ההוגנות שבהב ממוסדים יחסי אדם והעבד שחתחיו, בהנחה שבתקופה ההיא מוסד העבדות היה פרוץ הרבה יותר וכאן נתחם בגבולות. המחויבות האנושית לכל אדם באשר הוא וההבנה שהוא לא רכוש כי אם אדם, הקדימו בהרבה את התמודדות העולם המודרני עם סוגיית העבדים.
אחר כך דנה החקיקה בעונשים על מכה איש שמת והמוות שנגזר על המכה. על דרגות הענישה ועל ההבדל בין מי שהקרבן שלו לא מתאושש לבין קרבן שנתרפא. מה קורה אם שניים רבים ופוגעים באשה הרה, עד כמה התורה מבקשת לשרטט מקרים בצורה ספיציפית כדי ללמוד מהם עקרונות כללים יותר של פיצוי בכסף כאשר לא ניתן להשיב מצב לקדמותו ועד כמה מתקדמת ההבנה שלה במורכבות של המצבים והאחריות שלך לרכוש שלך, אז שור, היום זה יכול להיות רכב, ומה קורה כשהוא פגוע והאם זה מרשלנות או כוונה או טבע הרכב (מי אמר מכונית אוטונומית למשל).
ארבעה אבות נזיקין מונים חז"ל על פי הפסוקים שמופיעים כאן (שמות כ"א - כ"ב) ובפרשת אמור (ויקרא כ"ד) ובמשנה הראשונה במסכת בבא קמא הם מצוינים בשמותיהם: "שור", "בור", "מבעה" (אדם הגורם נזק) ו"הבער". לכל אחד מאבות הנזיקין ישנם פרטי דינים ייחודים לו, ואלו בסיסי הלכות הנזיקין, כאשר התולדות של כל אב נזק הם אירועים שנובעים ממנו בתכונות ובמהות.
החיבור הזה לדינים קונקרטיים מופיע במכוון אחרי עשרת הדברות. הוא למעשה מפרט את העקרונות הגדולים ונותן להם ביטוי. את האמונה הגדולה, צריך לפרוט לדינים שנותנים מענה על מצבים משתנים. העם מאזין ולומד איך יצטרך לנהוג בבואו לארץ ישראל, למקום שבו יהיה לו קניין משלו מסוגים שונים, אחריות על המעשים שהוא עושה ועל ההשלכות ולפוגג את הערפל של העקרונות הגדולים לכדי עשייה.
שיר על סבתא / אלי נצר
סָבְתָא שֶׁלִּי אָהֲבָה אֶת כָּל הָעוֹלָם.
הִיא הָיְתָה מְפַזֶּרֶת פֵּרוּרֵי לֶחֶם עַל אֲדַן הַחַלּוֹן
לַצִּפּוֹרִים הָרְעֵבוֹת,
וְהָיְתָה מַשְׁאִירָה צַלַּחַת חָלָב בַּחֲצַר-הַבַּיִת
לַחֲתוּלִים הָעֲזוּבִים.
הִיא הָיְתָה אוֹמֶרֶת:
"גַּם הֵם יְצוּרֵי אֱלֹהִים,
גַּם לָהֶם כּוֹאֵב הָרָעָב".
וּכְשֶׁהָיָה עוֹבֵר עָנִי בָּרְחוֹב,
הָיְתָה קוֹרֵאת לוֹ פְּנִימָה
וּמַאֲכִילָה אוֹתוֹ לְשׂבַע.
וְלֹא הָיָה אָדָם בָּעוֹלָם
שֶׁהָיָה זָר לְלִבָּהּ.
וְלַמְרוֹת שֶׁאֲהָבָה אֶת כָּל הָעוֹלָם –
אֲנִי יָדַעְתִּי,
שֶׁאוֹתִי הִיא אוֹהֶבֶת יוֹתֵר מִכֻּלָּם.
כָּךְ הָיְתָה סָבְתָא שֶׁלִּי
שׁוֹפֶכֶת אֶת רַחֲמֶיהָ
עַל כָּל הָעוֹלָם –
וְעָלַי
הכותבת היא אורי אגוז, מנחת 929 בגבעת שמואל
פרשת השבוע משפטים אורי אגוז באתר כיפה
תגובות