929 בראשית פרק כב - סיפור העקידה בראי הזמנים

כשאני מסבירה לילדיי מדוע מופיע סיפור העקידה אני מבהירה את הזמנים שהיו נטועים בהם, זמנים של אלילות פגאנית סביבם, שבו הקריבו ילדים למולך. היה חשוב לתורה להדגיש בפנינו שהדבר אסור. גם אם לכאורה הקרבה כזו נשמעת כצו אלוקי, דעו לכם שאלוקי ישראל אינו מתיר זאת.

מתוך כך אני מדגישה הובא המעשה הזה. להיות אות וסימן איך לא לפעול. ולראיה, מלאך השם אכן מפסיק את העקידה.

יצחק ואברהם משלמים את מחיר המעשה ביחסים ביניהם.

המרחק ביניהם הוא עצום. היתה כאן נכונות שלא נתפסת בעיני הבן של אביו שהלך להקריבו. והבן לא יכול לשאת זאת ועל כך הנתק. 

וגם אברהם, שאולי אינו יכול לשאת את מה שכמעט עשה, פונה מבנו והולך, ובתום העקידה הוא ונעריו ילכו לבאר שבע, ויצחק לא איתם. הנתק יהפוך מוחלט.  

שלושה ימים שלא נאמר מה התרחש בהם, שיש האומרים שנעשו בשתיקה מוחלטת כי מה כבר ניתן לומר, ויש הטוענים שאברהם לימד בהם דברי תורה את בנו. שלושה ימים של הליכה וסופם תום הקשר בין האב לבן האהוב.

מחיר ההקרבה.

מגן אברהם /רחל גרוס

שְׁלוֹשָׁה יְמֵי הֲלִיכָה עַד הָהָר

תּוֹךְ פְּנִיּוֹת בְּפִנָּה וּפִתּוּל

בְּבוּעַת הָאֱמוּנָה וְהַמַּחְשָׁבָה

בְּשֶׁקֶט לְהִתְהַלֵּךְ בְּהִרְהוּרֵי תְּהִיּוֹתֶיךָ

מִפַּעַם לְפַעַם לְקַפֵּץ בֵּין בַּדִּים וַעֲנַפְנָפִים

וּלְיַשֵּׁר מַבָּט אֶל שָׁמַיִם מַכְחִילִים

לְהָאִיר דַּרְכֵי מְחִלּוֹת וְעִקּוּלִים

וּלְנַסּוֹת לְהָבִין אֱמוּנָתְךָ עֲקוּדָה עַל מִזְבַּח הַמִּבְחָן.

הָאַיִל, אַבְרָהָם, הוּא כִּשְׁרוֹן הָאָדָם לָצֵאת מִמַּצָּבִים קָשִׁים

בֶּאֱמֶת קָשִׁים מְאֹד,

הַצַּיָּר מוֹתֵחַ בַּדֵּי צִיּוּרָיו עַל פְּנֵי שְׁלוֹשָׁה יָמִים

שֶׁהֵם מַאֲבָקוֹ הַיּוֹמְיוֹמִי בָּרוֹחֵשׁ בְּגוּפוֹ הַנֶּעֱקָד.

שְׁלוֹשָׁה יָמִים הֵם תְּקוּפָה אֲרֻכָּה.

הָאַיִל הַמְּנַחֵם, עֵינָיו מְאִירוֹת כִּכְחוֹל שָׁמַיִם

בֵּין סְבַךְ הַשִּׂיחִים

סְבַךְ הַחַיִּים

כָּחֹל רַחוּם שֶׁל

שָׁמַיִם.

הָאַיִל – הַיִּחוּל הַקָּטָן אֲשֶׁר תָּמִיד שׁוֹכֵן בְּלֵב אֱנוֹשׁ

כְּרִבּוּעַ כָּחֹל עַל בַּד הַצַּיָּר.

מאת: אורי אגוז, מנחת 929, גבעת שמואל, תשרי, תשפ"ו