929 בראשית פרק יג
- Beit Midrash Kulana
- 12 באוק׳
- זמן קריאה 1 דקות
אברהם מזהה את שורשי הסכסוך ברגע הראשון, יש השואלים למה לא ניסה לפתור את הסכסוך בין הרועים שלו לרועי לוט? למה מיד הציע ללוט חלוקה? אפשר לומר שאברהם נהג כאן מעשה גישור, סימן את הבעיה, הציף את הקונפליקט, השאיר ללוט יכולת בחירה ועשה זאת כשהכל עוד בתחילתו. המעשה מאפשר ללוט להרגיש שהוא חלק מהפתרון וזה מהווה עידוד משמעותי לפתרון שלו. בסכסוך העובדה שצד לא חש שהפתרון נכפה עליו אלא שהוא חלק ממנו הוא חלק חשוב במוכנות שלו לקחת חלק בפתרון. אבל אולי החלקוה הזו היתה מהירה מדי? אולי היה צריך קודם לנסות לפתור את הריב? אפשר להניח שהקרע כבר התחיל בעבר מעצם הפערים ביניהם. קשה לשמור על קירבה כשיש פער גדול מדי.
על אברהם נאמר שהיה כבד "כָּבֵד מְאֹד, בַּמִּקְנֶה, בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב" ולא רק זאת, גם אמונה פנימית כבר יש לו שהרי הוא הולך ובונה מזבח. ואילו לוט לעומתו, היו לו צאן ובקרים ואהלים, אבל לא רבים מאד, והאמונה היתה רחוקה ממנו. שניהם נמצאים בשתי נקודות שונות של התפתחות רוחנית וגם כלכלית. ניתן לשער שאברם זיהה עוד בהתחלה את ההשוואות שנעשות בין רכושו לזה של לוט. ולכן כראש המשפחה חש שזו אחריותו לסיים את הסכסוך.
לצד זאת, במילים שהוא אומר ללוט הוא נוטע את התקווה – אחים אנחנו. למרות ההבדלים יש בו תקווה שעוד יצליחו להתחבר.
"אין אני אמיתי בלי אתה אמיתי.
כל חיים אמיתיים הם מפגש." מרטין בובר
ומנגד, קנאה היא רכיב טבעי לעיתים, ואולי הציפייה שלא תתרחש היא לא סבירה. ולכן אברם שמכיר בקנאה הזו ממהר להצעה פתרון לגדיעת הסכסוך לפני שיוסיף זרועות.
.
מאת: אורי אגוז, מנחת 929, גבעת שמואל, אלול תשפ"ה
תגובות