929 ויקרא פרקים ט-י
- 21 בפבר׳
- זמן קריאה 2 דקות
אש יוצאת מלפני השם, רגע אחרי שאהרון מקריב את הקורבנות, אחרי שהוא נושא את ידיו ומברך את העם, בעוד העם רואה את הקורבן שנאכל, לוקחים בני אהרן נדב ואביהוא כל אחד את מחתתו ומניחים עליה קטורת ומקריבים לפני השם אש זרה אשר לא ציווה אותם ואש יוצאת ומאכלת אותם והם מתים.
מהי אותה אש זרה? דעת מקרא קובע שאש זרה היא אש שהיתה זרה לעבדת המשכן שלא נתקדשה על גבי מזבח העולה. כלומר פעלו בצורה שהיא לא נכונה מבחינת העלאת הקורבן והתפקיד המוגדר של מהש נדרש מהם.
רש"י אומר שבני אהרן לא מתו אלא על ידי שהורו הלכה בפני משה רבן. ורבי ישמעאל אומר, נכנסו שתויי יין למקדש. שבעצם היתה כאן אזהרה לעם ל להיכנס שתויים.
האירוע הזה מטלטל את נפש עם העבדים שזה עתה יצא ממצרים וקיבל את תורת הר סיני והתחיל לשמוע את תורת הקורבנות ואת תפיסות הכהנים וכבר הוא מקבל הדגמה קונקרטית למה מתרחש כאשר לא מתקיימים ההליכים שנקבעו בידי השם.
האירוע הזה שובר עד כדי כך את אהרן עד שהוא נודם. יש שרואים בכל עדות לאמונתו הגדולה ואפשר גם לראות בשתיקה הזו זעזוע מפני מה שקרה.
כשנהרג מי שהיה בן הזוג שלי בעבר, אמיר, זה היה בערב שבת, פרשת קדושים. ואחריה אחרי מות. באחרי מות מתייחסים למות נדב ואביהוא. השם אורי אורנה הוא על שם אבי אבי, אהרון ז"ל, שנפטר. השתיקה של אהרון על המוות שפורע הכל הפכה גם את נפשי.
אהרון הכהן שבפרקים הבאים ידובר על הקדושה שהוא נדרש בה ובין היתר העדר המגע עם מעגל המוות שמוטל על כהן והנה כאן זה קרוב אליו עד מאד.
משה אולי מנסה לנחמו באומרו "בקרובי אקדש" אבל אהרון נודם. נדמה שמול זעזוע כזה אין מילים.
יהודה בן יחיאל ערך דיאלוג בין שתי אמהות שאיבדו ילדים – שתי נשים שכולות
אלישבע אשת אהרון הכהן שבניה נדב ואביהוא הקריבו אש זרה בבית המקדש ומתו.
אשת יפתח הגלעדי שנדר שכל היוצא ראשונה לקבל את פניו לאחר נצחונו במלחמה יעלה קרבן – בתו יחידתו יצאה ראשונה.
יהודה בן יחיאל / זעקת האמהות
מִן הַמִּדְבָּר תַּעֲלֶה זַעֲקָתִי (1)
עַל בָּנִים עָנְשָׁם מְחִיתָּתִי (2)
מִימִינִי מַלְכוּת מִשְּׂמֹאלִי כְּהוּנָה (3)
עֲטוֹת שִׂמְחָה לְיָגוֹן וַאֲנָחָה
רְאִי שְׁפוֹך לִבֵּך נֶפֶשׁ יְקוֹדָה
וַאֲנִי הֵן אַלִּין עַל בַּת עַקוּדָה (4)
מִימִינִי רִיק מִשְּׂמֹאלִי שְׁמָמָה (5)
אָן רֹאשִׁי, נַפְשִׁי יָרְדָה דּוּמָה
אַל תְּהִי כַּמּוֹץ תָּלוּי עַל תָּיִל
עוֹטָה אַתְּ, כְּסוּת גִּבּוֹר חָיִל
עֲטֶרֶת - נוֹפֶך, סַפִּיר וְיָהֳלוֹם (6)
לְיוֹם עֶבְרָה יַטֶּה רֹאשׁ וְיִדּוֹם
קָצִין וְרִאשׁוֹן בְּלִבּוֹ חֲרוֹן (7)
לַחַשׁ שִׂפְתּוֹתָיו הֵבִיא כִּלָיוֹן
נַפְשִׁי זָעֲקָה קוֹלִי הוּדָּם
עֵת אֶשְׁכַּל- מַהוּ גִּבּוֹר וָרָם?
הָקֵלִּי לִבֵּך שְׁתוֹ כּוֹס תַּנְחוּמִים
מֵחַלוֹנִי צִּיָיה וְנוֹף קְדוּמִים
בְּמַסַע מְפָרֵך אֶל אֶרֶץ מְכוֹרָה
הַמָּן,הַשְּׂלָיו – קוֹר, חוֹם וְצִינָּה
יְגוֹנֵנוּ חַד הוּא נִכְאֵה לְבָבוֹת
נִיחַמְתִּי לוּ יָגוֹנְתִּי בְּאֶרֶץ אָבוֹת
חֲפוֹץ בְּבֵן הָיְיתָה כַּשִׁיכּוֹרָה (8)
וְאָנוּ אוֹנוֹת - יְגוֹנֵנוּ סוֹבְאָה
לִבַּבְתִּינִי חֲסוֹת בְּצֵל כְּנָפַיִיך
עֵת אֶשְׁכַּר , אֶאֱחוֹז בְּחוֹפֶן מִילַּיִיך
אִשָׁה , שׁוֹטֶה וְקָטָן (9)
מֵרֵאשִׁית מְשׁוּלָשׁ אֵיתָן
מְרוּצַת הַשָּׁנִים – רוּחַ הַזְּמָן
נוּכָּר - אֶל מוּל מִפְתָּן
שָׂרָה, דְּבוֹרָה וְאֵשֶׁת מָנוֹחַ
אָחֲזוּ שַׁרְבִיט בְּאַבְנֵי¬¬¬ כֹּחַ
הַבֵּט בְּקֶצֶב לְרוּחַ הַזְּמָן
חֲשׂוֹף כּוֹחָן בְּאֵשׁ צְנִיעוּתָן
הכותבת היא אורי אגוז, מנחת 929 גבעת שמואל
תגובות