929 שמות פרק יח

"וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל־הָעָם אַנְשֵׁי־חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת"

יתרו רואה את המצוקה שמשה נתון בה ומתרה בו שנבל יבל אם ימשיך לפעול כך. 

לא תוכל לעמוד לבדך מול כל המטלות האלה הוא מזהיר את משה. לפעמים אין מנוס אלא להכיר במגבלות שלך. לשים גבול. לזהות מי אני ולהתוות את הקו אחרת הכל יקרוס. 

יתרו שרואה את כל אשר עושה השם מוכן לקחת את בנותיו ונכדיו ולהצטרף למשה לדרך החדשה. המדרש מתאר שכאשר יצא משה בתחילה חזרה למצרים אחרי שנגלה אליו השם וקרא לו להוציא את עם ישראל, הוא מביא איתו את אשתו וילדיו כדי להראות לעם שהוא בוטח בשם עד כדי כך שהוא מוכן להביא איתו את משפחתו להרפתקאה הזו. אבל אחרי הם כנראה שבו למדיין וכעת יוצאים להצטרף אליו למסע הגדול. אלא שיתרו מנסיונו מבין שכדי לצלוח מסע כזה  צריך לחלק את הכוחות, צריך למקד את היכולות שלך. 

יש תיאוריה שמחלקת יכולות אנושית לארבעה קטיגוריות – איזור אי מסוגלות, מקום שבו אתה לחלוטין לא סומך על עצמך, איזור מסוגלות, מקום שבו אתה יודע להתנהל אבל לא מיטבי. איזור המצוינות, שם אתה ממש מבריק, זורח ביכולות שלך, מצליח, זה מצריך מאמץ אבל אתה מעולה. אבל המשמעותי ביותר זהו איזור הגאונות –המקום שבו אתה נמצא בשילוב היכולות הכי איכותי ומרהיב שלך. המקום שבו אתה גם הכי נהנה, מביא לידי ביטוי את טביעת האצבע היחודית שלך ורק שלך. נראה שיתרו מבקש לכוון את משה להגיע לאיזור הגאונות לכאורה שלו. להיות במקום שבו מיטב יכולותיו יבואו לידי ביטוי, רק שם להשקיע את הכוחות. ואז לצידו, רוקח עבורו יתרו את התכונות שנדרשות מאלו שיהיו השופטים. אניש חיל, יראי אלקים, אנשי אמת שונאי בצע. חיל מפרש המדרש, אנשים מבוססים או גם אנשים שיש להם את יכולת ההתנהלות העצמאית, כך שהם אינם זקוקים ותלויים לחסדי הבריות. יראת השם היא האמונה שלהם באלוקים שתאפשר להם לפעול לפי החוקים שינחה השם, לראות בתפקיד שלהם עשייה שהיא אמונית בנוסף לעשיית צדק. דוברי אמת שכן נדרשת מחויבות אישית שלהם עצמם לאמת מתוכם, מה שיקנה להם יכולת לחפש אותה באחרים, ושונאי בצע יגן עליהם מפני השוחד. כל מרכיב מאפשר להשלים יחד את התמונה. כל אחד והאני שלו המדויק.

אני / רחל כָּזֹאת אָנֹכִי: שְׁקֵטָהכְּמֵימֵי אֲגַם,אוֹהֶבֶת שַׁלְוַת חֻלִּין, עֵינֵי תִינוֹקוֹתוְשִׁירָיו שֶׁל פְרַנְסִיס זַ'ם.בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים עָטְתָה נַפְשִׁי אַרְגָּמָן.וְעַל רָאשֵׁי הֶהָרִיםלְאֶחָד הָיִיתִי עִם הָרוּחוֹת הַגְּדוֹלוֹתעִם צְרִיחַת נְשָׁרִים.בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים... זֶה הָיָה בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים.הָעִתִּים מִשְׁתַּנּוֹתוְעַכְשָׁו –הִנֵה אָנֹכִי כָּזֹאת

 אורי אגוז, מנחת 929, בית מדרש כלנה, גבעת שמואל.