ספר בראשית הוא ספר בריאת העולם ושושלת האבות שלנו. פרק נ' חותם את התהליך הזה. יוסף מורה לחנוט את יעקב בתחילת הפרק בתום 40 יום ממותו, מתאבל עליו ועולה עמו לקוברו בארץ האבות. ובסוף הפרק, אחרי חידוש ההבטחה לאחיו שהוא ידאג להם ואחרי שהוא אכן דואג להם למקנה ולרכוש, אז גם הוא ברבות ימים, משיב נשמתו לבורא. הפרק שהתחיל בחניטת אביו מסתיים בחניטתו של יוסף עצמו. מעגל שלם הושלם. ובעצם כל ספר בראשית הוא מעגל. הרי איך נולד אדם? כשבוחנים מיתולוגיות שונות, מתגלים ארבעה דפוסים עיקריים ללידה של

"וּיַרְא יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו, וַיַּכִּרֵם; וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם, וַיֹּאמְרוּ, מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר-אֹכֶל. ח וַיַּכֵּר יוֹסֵף, אֶת-אֶחָיו; וְהֵם, לֹא הִכִּרֻהוּ. " פעמיים אומר הכתוב רואה יוסף את אחיו ומכיר אותם. ומדוע פעמיים? ר' יוסף בכור שור סבור שמפני שהוא ציפה להם שירדו למצרים בגלל הרעב, אבל דווקא ההסבר של הרמב"ן מתיישב יותר עם ההגיון –יוסף הכיר אותם מיד בהתחהל ופחד שהם יכירו אותו. הוא אמנם המשנה למלך ומע

"וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים; וּפַרְעֹה חֹלֵם, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַיְאֹר" כמו בעלילה שנטווית במקביל, גם גורלו של פרעה כמו גורלו של יוסף תלוי בחלומות שלו. אלא שפרעה, בשונה מיוסף שהיה בן 17 כשחלם את חלומותיו מטלטלי העולם, פרעה מנוסה יותר בטבע האדם. יש הבדל בין החלום שהוא חולם לבין החלום שנוא מספר לפרעונים. ואחד ההבדלים בסיפור הוא ההבדל שאותו יוסף לא היטיב לזהות – הקנאה האנושית וכמה יש להיזהר ממנה. "וַיֹּ֖אמֶר שִׁמְעוּ־נָ֣א דְבָרָ֑י אִם־יִֽהְיֶה֙ נְבִ֣יאֲכֶ֔ם יְהֹוָ֗ה בַּ

אחר צהרים אחד כשהייתי בת שבע התעוררתי בוכה בחדר השינה של סבא וסבתא שלי, אחרי שחלמתי שהם אינם, עברו מן העולם. כל כך הייתי קשורה אליהם והחלום טלטל אותי מאד. הרבה זמן ניסה סבא שלי אריה לדובב איתי אבל אני סירבתי. גם לסבתא לא סיפרתי. בסוף אחרי שחזרו ושאלו מלמלתי שחלמתי משהו רע. להעלות על דל שפתיי מה זה אותו משהו רע לא העזתי. וסבא, שראה שהבכי לא נרגע, הלך ולקח חומש, עם פירוש ר"שי, פתח בחלומות יוסף והראה לי איך כתוב שאין חלום בלי דברים בטלים. שתמיד תמיד, בכל חלום, אמר ס

"וַתֵּרֶא רָחֵל, כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וַתְּקַנֵּא רָחֵל, בַּאֲחֹתָהּ; וַתֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הָבָה-לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי. ב וַיִּחַר-אַף יַעֲקֹב, בְּרָחֵל; וַיֹּאמֶר, הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר-מָנַע מִמֵּךְ, פְּרִי-בָטֶן. ג וַתֹּאמֶר, הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ; וְתֵלֵד, עַל-בִּרְכַּי, וְאִבָּנֶה גַם-אָנֹכִי, מִמֶּנָּה" כמה אנושי הסיפור שמצטייר בתוך משפחת יעקב. אחרי שחיכה והמתין לה 14 שנה, ברגע המשבר, מאבד יעקב סבלנות ומגלה חוסר רג

"קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים, וּמִכָּל-הָאֱמֶת, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, אֶת-עַבְדֶּךָ" ( פרק לב, יא) העבודה והעבדות של יעקב נמצאים כל העת בתהליך השתנות. כמו מדד לטיב היחסים בין שני הגברים, לבן ויעקב, נע הפועל ע.ב.ד ומסמן את טיב היחסים שלהם. מפליאה של לבן בתחילת היכרותם בפרק כט "וַיֹּאמֶר לָבָן, לְיַעֲקֹב, הֲכִי-אָחִי אַתָּה, וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם; הַגִּידָה לִּי, מַה-מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ" (כט, טו) רך הבחירה של יעקב לבקש שכרו בנישואים לרחל, שמופרים והופכים לנשיואין ללאה, והעקיצה של לבן,

לראשונה ניתנת כאן הברכה האלוקית גם ליצחק. האב השני מאבות האומה מקבל את הברכה מתוקף הברית בינו לבין האלוקים. יש כאן חידוש הברכה כדי להבטיח שעל אף מות אברהם הברכה תמשיך. ואחריו יופיע שוב סיפור אבימלך כמלך פלתשים אשר חפץ באשת יצחק, רבקה, וביצחק שמסתיר את זהותה וקורא לה אחותי. בהמשך , אחרי תיאור סתימת בארות אברהם, יחפור יצחק בארות מחדש ואז יתואר סיפור הסכסוך על הבארות עם רועי גרר. הדמיון הגדול בין הסיפורים הוא שמחזק את תורת התעודות של גרף וולהאוזן, החוקרים שהניחו שיש 4 מקורות שונ

בפרק הזה מובאת אשה נוספת שנושא אברהם, קטורה, והיא מוסיפה ויולדת לו. ומנגד, בנו יצחק ואשתו רבקה עוברים תקופת עשרים שנה של עקרות. יצחק לא יקח לעצמו אשה אחרת כי למד מנסיון אביו ומסכסוך הבלתי פוסק בינו לבין אחיו, אבל הוא הולך להתפלל. הוא מתפלל לבד אם כי לפי המדרש, הם עולים להר המוריה להתפלל, ויצחק מתפלל נוכח פניה והיא מול פניו. שניהם מתפללים. ובעקבות התפילה, נפקדת בסוף רבקה. כששני הגויים מתרוצצים בקרבה, היא פונה לשם. "אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי". השאלה הגדולה שאדם שואל, מצפה

אברהם מורה לעבדו למצוא אשה לבנו יצחק. הוראת מדויקות מאד –לא בנות כנען, אלא מבנות המקום ממנו יצא אברהם. ואברהם מזהיר אותו שגם אם תביא משם את האשה המיועדת, הרי עדיין את חייו ינהל יצחק בכנען. תביא את האשה משם לכאן. אברהם אמנם עזב את ביתו לפי הצו האלוקי אבל אשה לבנו הוא מעדיף מהשורשים שהוא מכיר. אליעזר יוצא לארם נהריים, מקום הולדת אברהם בחרן, ושם הוא פןגש ברבקה ועורך לה את המבחן לפיו היא מבקש ממנה שתשקה אותו והיא מציעה לו להשקות גם את גמליו. בת כמה היתה רבקה? יש מדרשים שאומרים

מיד אחרי פרק העקידה מתה שרה. לבה לא עומד לה עוד. ניתן לומר שמעשה העקידה החיש את מותה. בנה יחידה כמעט נעקד. הטלטול הזה שבנפש הוא בלתי נתפס. לפני יומיים הושבו לכאן, ערב שמחת תורה תשפ"ו, יתרת החטופים החיים שהיו בידי חמאס. כמעט לא נקלט עד כמה היו רחוקים אבל קרובים מאיתנו. ומה עבר על ההורים שנאבקו ונלחמו וחיכו וציפו והמתינו. שנתיים ימים, יום אחרי יום, נצח של זמן ומאמץ בלתי פוסק לטפס מהתהום דקה אחרי דקה, תוך שהמחשבות מה עבר על ילדיהם מטלטלת אותם. הדבר היחיד שמחזיק אותי, אמר לי אחד

כשאני מסבירה לילדיי מדוע מופיע סיפור העקידה אני מבהירה את הזמנים שהיו נטועים בהם, זמנים של אלילות פגאנית סביבם, שבו הקריבו ילדים למולך. היה חשוב לתורה להדגיש בפנינו שהדבר אסור. גם אם לכאורה הקרבה כזו נשמעת כצו אלוקי, דעו לכם שאלוקי ישראל אינו מתיר זאת. מתוך כך אני מדגישה הובא המעשה הזה. להיות אות וסימן איך לא לפעול. ולראיה, מלאך השם אכן מפסיק את העקידה. יצחק ואברהם משלמים את מחיר המעשה ביחסים ביניהם. המרחק ביניהם הוא עצום. היתה כאן נכונות שלא נתפסת בעיני הבן של אביו שהלך להקר

פרק העקידה נקרא ביום השני של ראש השנה. במשנה עוד לא היה נהוג לקרוא בכלל ביום השני וביום הראשון קראו לפי המשנה את פרשת הקורבנות. בהמשך הוחלפה פרשת הקורבנות בפרק כא מבראשית אודות סיפור האמה הגר ובנה ישמעאל שמשולחים למדבר. רק מאוחר יותר, בזמן התלמוד, התווסף נושא הקריאה ביום השני, ואז צורפה פרשת העקידה, הפרק העוקב, פרק כב. סיפור העקידה נוכח מאד באווירת הימים הנוראיים. יהיו מפרשים שיאמרו שיש כאן שילוב סכנת המוות של ישמעאל בפרק כא ולאחריו סכנת המוות בה היה נתון יצחק וששני הפרקים מ

יצחק נולד. שרה מסרבת לאפשר לבנה לרשת עם בן אמתה הגר ומכאן יתחיל גירוש הגר עם בנה והמתח יגבר. אבל צריך לזכור איך זה מתחיל - "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וַיִּגָּמַל; וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל, בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת-יִצְחָק. וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם--מְצַחֵק. " מעשה ההתגרות מניע את המהלך של שרה. התגרות שתחילתה בהתנהגות הגר כלפי שרה כאשר התנשאה מעליה בעצם הריונה וכעת, רואה שרה את ישמעאל מצחק. ומהו אותו מצחק? רש"י מעניק למונ

"השֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" .שואל אברהם את הקב"ה כאשר הוא מתווכח איתו על גורל סדום בפרק יח, אבל פרק יט מוכיח שטבעה של העיר דבק גם בבן אחיו לוט. שני המלאכים שמגיעים לעיר להתארח אצל לוט, מאוימים בידי אנשי סדום שמבקשים מלוט שיוציא אותם אליהם. לוט מציע להם בתמורה את בנותיו. "הנֵּה-נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת, אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ אִישׁ--אוֹצִיאָה-נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם, וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם; רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל, אַל-תַּעֲשׂוּ דָבָר, כִּי-עַל-כֵּן בָּא

האל, אל שדי, שם מיוחד שחותם כאן את הברית בינן לבין אברם כמייצג העם. "אֲנִי אֵל שַׁדַּי" , אומרים המפרשים, מבטא את עצמתו של אלוקים ואת מעורבותו במציאות, כמשדד מערכות וכיוצר מערכות חדשות בעולם. ברית המילה בגיל 8 ימים חותמת את הקשר וגם שמו של אברם משתנה לאברהם ומשרי לשרה. אומר שטיינזלץ, כחלק מהברית מוחלף השם שנתנו לו הוריו, בשם שנותן לו אלוקים: "משמעותו של שם זה מורכבת יותר, והכתוב עצמו דורש אותו — אב המון, או: אב רם המון. בניגוד לנח, שהוצג כצדיק תמים בראשית סיפורו, על אברם לא

שפחת אברם הגר הרתה לאברם. שרי באה אליו עם הקושי שהוטל לפתחה. אמנם היא שהציעה את הרעיון אבל כשהוא קורה לנגד עיניה זה קשה מדי : "ותֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם, חֲמָסִי עָלֶיךָ--אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ; יִשְׁפֹּט יְהוָה, בֵּינִי וּבֵינֶיךָ". היא מבקשת את התערבותו של בעלה אבל הוא אומר לה שתעשה לה הטוב בעיניה. "וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי, וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ". שרי מענה אותה כי המבחן קשה מדי. שרי ניסתה לעצור בעצמה, בפרץ הרגשות שהול

"וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֲדֹנָי יְהוִה מַה-תִּתֶּן-לִי, וְאָנֹכִי, הוֹלֵךְ עֲרִירִי; וּבֶן-מֶשֶׁק בֵּיתִי, הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר. וַיֹּאמֶר אַבְרָם--הֵן לִי, לֹא נָתַתָּה זָרַע; וְהִנֵּה בֶן-בֵּיתִי, יוֹרֵשׁ אֹתִי" כמה אנושי להיות ספקן. איך אני יכול לבטוח בך שואל אברם את השם. וכמה טבעי לשאול את השאלה הזו אחרי שהפגין אמונה באומרו אל עליון קנה שמים וארץ אבל כעת לראשונה מתיר לעצמו אברם להטיל ספק. גם בירושת הארץ וגם בזרע שיבוא ממנו. הרי שרי עקרה. כל כך טבעי ואנושי ו

קואליציה של ארבעה מלכים מארם נהריים בהנהגת כדרלעמר, נלחמים בקואליציה של חמישה מלכים ביניהם מלך סדום ובמלחמה נלקח בשבי "אחיו לוט". אברם יוצא למלחמה ומצטרף לחמשת המלכים להכות את כדרלעמר . זה פן שעד עכשיו לא הכרנו באברם. לכאורה זה תמוה. למה לא נלחם אברם עבור שרי? למה הוא נלחם עכשיו? אולי מכיוון שלמען הקוד המקובל באחווה הגברית נדרש אברם לצאת להילחם למען אחיו או קרוב משפחתו. להוכיח שלא ניתן לפגוע במערך המשפחתי ההגמוני ויש להגן עליו כי אחרת יצאו למלחמה גם נגדו ישירות. אברם מצטרף לח

אברהם מזהה את שורשי הסכסוך ברגע הראשון, יש השואלים למה לא ניסה לפתור את הסכסוך בין הרועים שלו לרועי לוט? למה מיד הציע ללוט חלוקה? אפשר לומר שאברהם נהג כאן מעשה גישור, סימן את הבעיה, הציף את הקונפליקט, השאיר ללוט יכולת בחירה ועשה זאת כשהכל עוד בתחילתו. המעשה מאפשר ללוט להרגיש שהוא חלק מהפתרון וזה מהווה עידוד משמעותי לפתרון שלו. בסכסוך העובדה שצד לא חש שהפתרון נכפה עליו אלא שהוא חלק ממנו הוא חלק חשוב במוכנות שלו לקחת חלק בפתרון. אבל אולי החלקוה הזו היתה מהירה מדי? אולי היה צריך

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה. וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה". לא אֲרַחֵף בֶּחָלָלמְשֻׁלַּחַת רֶסֶןפֶּן יִבְלַע עָנָןאֶת הַפַּס הַדַּקִּיק שֶׁבְּלִבִּישֶׁמַּפְרִיד בֵּין טוֹב לְרָעאֵין לִי קִיּוּםבְּלִי הַבְּרָקִים וְהַקּוֹלוֹתשֶׁשָּׁמַעְתִּי