929 בראשית פרק כב

פרק העקידה נקרא ביום השני של ראש השנה. במשנה עוד לא היה נהוג לקרוא בכלל ביום השני וביום הראשון קראו לפי המשנה את פרשת הקורבנות. בהמשך הוחלפה פרשת הקורבנות בפרק כא מבראשית אודות סיפור האמה הגר ובנה ישמעאל שמשולחים למדבר.

רק מאוחר יותר, בזמן התלמוד, התווסף נושא הקריאה ביום השני, ואז צורפה פרשת העקידה, הפרק העוקב, פרק כב. 

סיפור העקידה נוכח מאד באווירת הימים הנוראיים.

יהיו מפרשים שיאמרו שיש כאן שילוב סכנת המוות של ישמעאל בפרק כא ולאחריו סכנת המוות בה היה נתון יצחק וששני הפרקים מבקשים ללמד על הצו האלוקי שהוא שבסוף יציל את הילד.

בסיפור ישמעאל, משליכה הגר את הילד לבין השיחים שלא תראה במותו, ובסיפור יצחק, מוכן האב אברהם בהתמסרות טוטאלית להקריב את בנו. שני האירועים הם מעשה קיצוני של הורה.

שניהם נעצרים בהתערבות אלוקית.

במעשה העקידה מגיע מלאך השם ומונע את ההקרבה.

אנחנו רגילים לקרוא את מעשה העקידה כנסיון העשירי שהוצב לפתח אברהם ושהנכונות שלו להקרבה מלמדת שעמד בנסיון.

אבל אולי הנסיון היה אחר?

אולי מהות הנסיון היתה לא למסור את הילד?

אולי דווקא אברהם נכשל בנסיון כי מה שנדרש ממנו היה לצאת ולזעוק כנגד מה שקורה?

כאשר הייתי שופטת בבית המשפט ביהודה, הגיע אלי באחד הימים תיק נדיר של נער צעיר שאביו הסגיר אותו לשב"כ. אותו נער היה לוקה מעט בנפשו וגורמי טרור ניצלו זאת כדי לשכנע אותו להפעיל מטען התאבדות. האב גילה זאת והסגיר אותו לשב"כ. הכל כדי להציל את בנו מתוך העקידה. 

המונח נער מחזיק בתוכו גם מילת התנערות. לאורך הפרק יש שינוי בשם בו קורא אברהם ליצחק. בתנועה מנער, גדול, שכבר נתון בכוחות עצמו, עד לקריאה לו בשם בן, בנו יחידו, שמתווה את הקירבה וההיצמדות ביניהם. המילה שמאירה את הקושי העצום של אברהם בפרידה מילדו. במקום היחיד שבו נשמע אברהם פונה ליצחק הוא אומר  "הִנֶּנִּי בְנִי". בקירבה עצומה של אב לילדו.

עוד פעמיים יופיע המינוח הנני בפניית אברהם אל השם, כשהוא מוכן להתייצב לפניו. המילה הנני מבטאת במקרה התמסרות מוחלטת, טוטאליות ונכונות להעניק את כולך.

והנה גם כאן מול הילד שלו, אברהם בהתמסרות מוחלטת.   

אבל הוא עדיין מוכן להוליך אותו לעקידה. הוא לא יוצא נגד השם כמו שיצא בשאלה להציל את סדום, הוא לא מתווכח עם השם. 

מחיר המעשה יהיה נתק בין יצחק לאברהם כמו גם הנתק בין אלוקים לאברהם, שמעתה כבר לא יופיע מול אברהם ישירות, אלא רק דרך שליח. דרך מלאך.

כי אולי באמת נכשל אברהם בנסיון שעמד בו.

הוא קיבל את הגזירה והולך לעקידה, וזו הירושה אומר גורי בשירו, ירושת הדורות המדממת.

ירֻשָּׁה / חיים גורי

הָאַיִל בָּא אַחֲרוֹן.וְלֹא יָדַע אַבְרָהָם כִּי הוּאמֵשִׁיב לִשְׁאֵלַת הַיֶּלֶד,רֵאשִׁית-אוֹנוֹ בְּעֵת יוֹמוֹ עֶרֶב.נָשָׂא רֹאשׁוֹ הַשָּׂב.בִּרְאוֹתוֹ כִּי לֹא חָלַם חֲלוֹםוְהַמַּלְאָךְ נִצָּב –נָשְׁרָה הַמַּאֲכֶלֶת מִיָּדוֹ.הַיֶּלֶד שֶׁהֻתַּר מֵאֲסוּרָיורָאָה אֶת גַּב אָבִיו.יִצְחָק, כַּמְּסֻפָּר, לֹא הֹעֲלָה קָרְבָּן.הוּא חַי יָמִים רַבִּים,רָאָה בַּטּוֹב, עַד אוֹר עֵינָיו כָּהָה.אֲבָל אֶת הַשָּׁעָה הַהִיא הוֹרִישׁ לְצֶאֱצָאָיו.הֵם נוֹלָדִיםוּמַאֲכֶלֶת בְּלִבָּם.

מאת: אורי אגוז, מנחת 929, גבעת שמואל, תשרי, תשפ"ו