שש פעמים יבוא משה אל פרעה ויבקש לשלח את העם ושש מכות תוטחנה בו והוא יעמוד בסירובו ויכבד את לבו. דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר ושחין. ובכל פעם משה יבקש אותו לשחרר את העם ובכל פעם פרעה יסרב, ואם יעתר נוכח מכת הערב, ויסכים שיצאו לזבוח לאלוהיהם, הרי יחזור בו אחרי שהסכים ויהתל בהם כמו שמנסח משה ולא יתן להם לצאת. וכך שש פעמים ובפעם השביעית, מטיל בהם את הברד. וכעת, מול הברד, מוכן פרעה לשחררם. המכה כבדה כל כך ופוגעת בכל מצרים שפרעה נעתר: "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה, וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְא

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם, אוֹ מִי-יָשׂוּם אִלֵּם, אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר--הֲלֹא אָנֹכִי, יְהוָה".   משה חושש מאד ומציב שאלה אחרי שאלה לקב"ה לוודא שיוכל לעמוד באתגר. השם מצייד אותו בניסים גלויים. מטה שהופך לנחש ובאחיזה בקצה זנבו חוזר להיות נחש; יד שמוכנסת מתחת לזרוע ויוצאת מצורעת ואז מוכנסת שוב ונרפאת, ובסוף, מים מן היאור שבבואם במגע עם היבשת יהפכו לדם. ועדיין אומר משה, לא איש דברים אנוכי. "תן לאדם כוח ותגלה מיהו" אמר לינקולן. אדם שש אלי כוח,

"וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ--הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי"; משה יהפוך למנהיג העם, מי שידע להתמודד עם משברים קשים ניצב כבר בהתחלה מול ההאשמה קשה. מי שמך. אוי כמה שזה נשמע מוכר. הוא שהיה בן למשפחת לוי, שכמעט אבד ביאור אלא שבת פרעה הצילה אותוף שגדל בבית המלך ועדיין חש זיקה ליהדות שלו, הוא שמרגיש חוסר צדק ולכן מגן על עברי שהוכה בידי מצרי, והנה יום למחרת בבואו להפריד בין שני עברים ניצים –מי שמך. הכל הוא מסכן כאשר הוא מגן

הסיפור המכונן של עם ישראל הוא היציאה מעבדות לחירות. ההפיכה מציבור עבדים לעם אותה פורש חומש שמות.                     אם בחומש בראשית התגלו אבות עם ישראל וסיפוריהם על השושלות המשפחתיות, עכשיו עובר החומש לעקוב אחרי סיפור העם כולו. אותם 70 נפשות בני יעקב שירדו למצרים בעקבות הרעב, שחסו שם תחת שלטון יוסף המשנה למלך וזכו לנחלות משלהם. הופכים כעת לעם עצום ורב שממלא את הארץ.  כעת ניצב פרעה החדש מול עם בני ישראל והם רבים וחזקים ומעוררים את חששותיו:  "הנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--רַב

ספר בראשית הוא ספר בריאת העולם ושושלת האבות שלנו. פרק נ' חותם את התהליך הזה. יוסף מורה לחנוט את יעקב בתחילת הפרק בתום 40 יום ממותו, מתאבל עליו ועולה עמו לקוברו בארץ האבות. ובסוף הפרק, אחרי חידוש ההבטחה לאחיו שהוא ידאג להם ואחרי שהוא אכן דואג להם למקנה ולרכוש, אז גם הוא ברבות ימים, משיב נשמתו לבורא. הפרק שהתחיל בחניטת אביו מסתיים בחניטתו של יוסף עצמו. מעגל שלם הושלם. ובעצם כל ספר בראשית הוא מעגל. הרי איך נולד אדם? כשבוחנים מיתולוגיות שונות, מתגלים ארבעה דפוסים עיקריים ללידה של

"וּיַרְא יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו, וַיַּכִּרֵם; וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם, וַיֹּאמְרוּ, מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר-אֹכֶל.   ח  וַיַּכֵּר יוֹסֵף, אֶת-אֶחָיו; וְהֵם, לֹא הִכִּרֻהוּ. " פעמיים אומר הכתוב רואה יוסף את אחיו ומכיר אותם. ומדוע פעמיים? ר' יוסף בכור שור סבור שמפני שהוא ציפה להם שירדו למצרים בגלל הרעב, אבל דווקא ההסבר של הרמב"ן מתיישב יותר עם ההגיון –יוסף הכיר אותם מיד בהתחהל ופחד שהם יכירו אותו. הוא אמנם המשנה למלך ומע

"וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים; וּפַרְעֹה חֹלֵם, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַיְאֹר" כמו בעלילה שנטווית במקביל, גם גורלו של פרעה כמו גורלו של יוסף תלוי בחלומות שלו. אלא שפרעה, בשונה מיוסף שהיה בן 17 כשחלם את חלומותיו מטלטלי העולם, פרעה מנוסה יותר בטבע האדם. יש הבדל בין החלום שהוא חולם לבין החלום שנוא מספר לפרעונים. ואחד ההבדלים בסיפור הוא ההבדל שאותו יוסף לא היטיב לזהות – הקנאה האנושית וכמה יש להיזהר ממנה. "וַיֹּ֖אמֶר שִׁמְעוּ־נָ֣א דְבָרָ֑י אִם־יִֽהְיֶה֙ נְבִ֣יאֲכֶ֔ם יְהֹוָ֗ה בַּ

אחר צהרים אחד כשהייתי בת שבע התעוררתי בוכה בחדר השינה של סבא וסבתא שלי, אחרי שחלמתי שהם אינם, עברו מן העולם. כל כך הייתי קשורה אליהם והחלום טלטל אותי מאד. הרבה זמן ניסה סבא שלי אריה לדובב איתי אבל אני סירבתי. גם לסבתא לא סיפרתי. בסוף אחרי שחזרו ושאלו מלמלתי שחלמתי משהו רע. להעלות על דל שפתיי מה זה אותו משהו רע לא העזתי.              וסבא, שראה שהבכי לא נרגע, הלך ולקח חומש, עם פירוש ר"שי, פתח בחלומות יוסף והראה לי איך כתוב שאין חלום בלי דברים בטלים. שתמיד תמיד, בכל חלום, אמר ס

"וַתֵּרֶא רָחֵל, כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וַתְּקַנֵּא רָחֵל, בַּאֲחֹתָהּ; וַתֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הָבָה-לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי.   ב  וַיִּחַר-אַף יַעֲקֹב, בְּרָחֵל; וַיֹּאמֶר, הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר-מָנַע מִמֵּךְ, פְּרִי-בָטֶן.   ג  וַתֹּאמֶר, הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ; וְתֵלֵד, עַל-בִּרְכַּי, וְאִבָּנֶה גַם-אָנֹכִי, מִמֶּנָּה" כמה אנושי הסיפור שמצטייר בתוך משפחת יעקב. אחרי שחיכה והמתין לה 14 שנה, ברגע המשבר, מאבד יעקב סבלנות ומגלה חוסר רג

"קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים, וּמִכָּל-הָאֱמֶת, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, אֶת-עַבְדֶּךָ" ( פרק לב, יא) העבודה והעבדות של יעקב נמצאים כל העת בתהליך השתנות. כמו מדד לטיב היחסים בין שני הגברים, לבן ויעקב, נע הפועל ע.ב.ד ומסמן את טיב היחסים שלהם. מפליאה של לבן בתחילת היכרותם בפרק כט "וַיֹּאמֶר לָבָן, לְיַעֲקֹב, הֲכִי-אָחִי אַתָּה, וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם; הַגִּידָה לִּי, מַה-מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ" (כט, טו) רך הבחירה של יעקב לבקש שכרו בנישואים לרחל, שמופרים והופכים לנשיואין ללאה, והעקיצה של לבן,

לראשונה ניתנת כאן הברכה האלוקית גם ליצחק. האב השני מאבות האומה מקבל את הברכה מתוקף הברית בינו לבין האלוקים. יש כאן חידוש הברכה כדי להבטיח שעל אף מות אברהם הברכה תמשיך. ואחריו יופיע שוב סיפור אבימלך כמלך פלתשים אשר חפץ באשת יצחק, רבקה, וביצחק שמסתיר את זהותה וקורא לה אחותי. בהמשך , אחרי תיאור סתימת בארות אברהם, יחפור יצחק בארות מחדש ואז יתואר סיפור הסכסוך על הבארות עם רועי גרר. הדמיון הגדול בין הסיפורים הוא שמחזק את תורת התעודות של גרף וולהאוזן, החוקרים שהניחו שיש 4 מקורות שונ

בפרק הזה מובאת אשה נוספת שנושא אברהם, קטורה, והיא מוסיפה ויולדת לו. ומנגד, בנו יצחק ואשתו רבקה עוברים תקופת עשרים שנה של עקרות. יצחק לא יקח לעצמו אשה אחרת כי למד מנסיון אביו ומסכסוך הבלתי פוסק בינו לבין אחיו, אבל הוא הולך להתפלל. הוא מתפלל לבד אם כי לפי המדרש, הם עולים להר המוריה להתפלל, ויצחק מתפלל נוכח פניה והיא מול פניו. שניהם מתפללים.  ובעקבות התפילה, נפקדת בסוף רבקה. כששני הגויים מתרוצצים בקרבה, היא פונה לשם. "אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי".  השאלה הגדולה שאדם שואל, מצפה

אברהם מורה לעבדו למצוא אשה לבנו יצחק. הוראת מדויקות מאד –לא בנות כנען, אלא מבנות המקום ממנו יצא אברהם. ואברהם מזהיר אותו שגם אם תביא משם את האשה המיועדת, הרי עדיין את חייו ינהל יצחק בכנען. תביא את האשה משם לכאן.  אברהם אמנם עזב את ביתו לפי הצו האלוקי אבל אשה לבנו הוא מעדיף מהשורשים שהוא מכיר. אליעזר יוצא לארם נהריים, מקום הולדת אברהם בחרן, ושם הוא פןגש ברבקה ועורך לה את המבחן לפיו היא מבקש ממנה שתשקה אותו והיא מציעה לו להשקות גם את גמליו.  בת כמה היתה רבקה? יש מדרשים שאומרים

מיד אחרי פרק העקידה מתה שרה. לבה לא עומד לה עוד. ניתן לומר שמעשה העקידה החיש את מותה. בנה יחידה כמעט נעקד. הטלטול הזה שבנפש הוא בלתי נתפס. לפני יומיים הושבו לכאן, ערב שמחת תורה תשפ"ו, יתרת החטופים החיים שהיו בידי חמאס. כמעט לא נקלט עד כמה היו רחוקים אבל קרובים מאיתנו. ומה עבר על ההורים שנאבקו ונלחמו וחיכו וציפו והמתינו. שנתיים ימים, יום אחרי יום, נצח של זמן ומאמץ בלתי פוסק לטפס מהתהום דקה אחרי דקה, תוך שהמחשבות מה עבר על ילדיהם מטלטלת אותם.  הדבר היחיד שמחזיק אותי, אמר לי אחד