929 שמות פרק א-ב

הסיפור המכונן של עם ישראל הוא היציאה מעבדות לחירות. ההפיכה מציבור עבדים לעם אותה פורש חומש שמות.                     אם בחומש בראשית התגלו אבות עם ישראל וסיפוריהם על השושלות המשפחתיות, עכשיו עובר החומש לעקוב אחרי סיפור העם כולו. אותם 70 נפשות בני יעקב שירדו למצרים בעקבות הרעב, שחסו שם תחת שלטון יוסף המשנה למלך וזכו לנחלות משלהם. הופכים כעת לעם עצום ורב שממלא את הארץ. 

כעת ניצב פרעה החדש מול עם בני ישראל והם רבים וחזקים ומעוררים את חששותיו:  "הנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ.  הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ:  פֶּן־יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי־תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם־הוּא עַל־שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם־בָּנוּ, וְעָלָה מִן־הָאָרֶץ...."

הרצל כותב בספרו אלטנוילנד שפורסם בשנת 1902 איך משפט דרייפוס בו נכח כעיתונאי בפריז בשנת 1896 השפיע עליו בהבנה שהאנטישמיות כנגד היהודים תלך ותגבר. גם אם נהיה חלק מהם, משתף הרצל את תחושותיו, גם אם נתרום משמעותית ונשתלב בחברה, תמיד יהיה הרגע שבו הנוכחות שלנו תאיים עליהם.

בן גוריון בוועדת פיל ב 1936 , הוועדה שהקימו הבריטים לחקור את הסיבות למרד הערבי הגדול והחיפוש לפתרון הבעיה היהודית ערבית, סיפר בעומדו מולם את סיפור יציאת מצרים. מבחינתו זה המיתוס המכונן שמסביר את רצוננו וזכותנו למקום משלנו.

שני מנהיגים יהודים, בשתי תקופות שונות, ושניהם מהדהדים את ראשית הפיכתנו לעם. קודם כל מחיקת כל התרומה שלנו למקום בו ישבנו ואחר כך ההשמדה האכזרית.

להשמיד את הבכורים מורה פרעה. כל כך התרגלנו לספר את הסיפור הזה מגן הילדים ומשה בתיבה שכבר נעדרה ההבנה האיומה והמזעזעת של ההחלטה הזו. בשנת 1942, בגטו לודז' מורה היידריך, ראש האס.אס, למנהל הגטו הגרמני, הנס ביבוב, להוציא מהגטו את הילדעם עד גיל 10 והמבוגרים מעל גיל 65. הם יישלחו לחלמנו, ראשון מחנות ההשמדה.

נדמה שנעדרת מאיתנו ההזדעזעות מהחלטת פרעה כי כבר חזרנו על הסיפור הזה בעשרות חגיגות בגנים וביסודי, אבל זה ראוי לזעזוע עמוק וצריבה איומה בנפשנו שלא תימחה. רצו והשמידו את הבכורים. נכון שהמדרש מקשט את זה בסיפורים על הילדים שנולדו בשדה וינקו דבש ונעלמו מעיני הצורר, אבל בבסיס יש כאן אירוע איום ונורא. והוא ביסוד הולדתנו כאומה מתחדשת שחוזרת למולדתה. ואז, השלב השני, מחיקתץ כנגד חלק ונחושב שאנחנו את ההבנה שאיך נולד אדם?

כשבוחנים מיתולוגיות שונות, מתגלים ארבעה דפוסים עיקריים ללידה של אדם אנושי, שעיתים משולבים ביניהם:

עם שנולד מאב קדמון אחד (Ancestor Myth) /

עם שנוצר מאיחוד של אל ובן־אנוש /

עם שנולד מתוך כאוס או בריאה מחודשת אחרי מבול או חורבן /

עם שנובע מהולדת האדמה או שהאדמה יולדת את האנשים.

במיתולוגיה היוונית, זאוס נואש מבני האדם והחליט להוריד מבול כדי להשמידם . פרומתאוס , שידע זאת , הזהיר בעור מועד את בנו דאיקליון, וייעץ לו לבנות תיבה מצוידת במזון ולשהות בה עם אשתו פירה. המבול הציף את כל הארץ ורק מעטים נשמלטו לראשי ההרים נצלו. תשעה ימים ותשעה לילות שטה התיבה של דאוקליון, עד שנחה על הר פרנסוס . כשפסק הגשם , יצא דאוקליון מתוכה וזבח לזאוס . זאוס הנרגש מורה להרמס לרדת אליו ולמלא את כל משאלותיו. דאוקליון שחשב שרק הוא ואשתו ניצלו, ביקש שבני האדם ייווצרו מחדש. ואז הוא ואשתו ליקטו אבנים והשליכו מאחורי גבם מעל לראשיהם. האבנים שהשליך דאוקליון הפכו לגברים , ואלה שהשליכה פירה – לנשים. 

🐉במיתולוגיה הנורדית, נוצר היצור הבראשיתי הראשון מארס שנטף מהנהרות הקפואים אליבגאר (Élivágar) ושחי בתהום השממתי ששמו גינונגגאפ. יימיר הוליד מבתי השחי שלו זכר ונקבה (לא בני אדם), ורגליו ביחד הולידו ישות בעלת שישה ראשים. האלים וילי, ואודין ייצרו את העולם מגופתו: מבשרו הם יצרו את הארץ, מדמו את הים, מעצמותיו את ההרים, משיערותיו את העצים, ממוחו את העננים, מגולגלתו את השמים, ומגבותיו את הממלכה שבה האנושות מתקיימת, המידגארד. היקום הנורדי הוא עץ ענק הקרוי יגדראסיל (Yggdrasil), ועל צמרותיו, בין ענפיו וליד שורשיו נמצאים תשעה עולמות שונים. 

🌄 במיתולוגית המסופוטמית, מייחסים את הולדת האנושות לעייפות האלים. אין להם כוח להמשיך ולטרוח ולכן הם הורגים אל קטן שלו יש תבונה (גשמו) ומערבבים את דמו עם צלמיות חרס ונוצר אתרחסס. הוא ראש לאנושות ואחרי שהאנושות מאכזבת שוב ולא שועה להתרעות, מגיע המבול. שבעה ימים שט אתרחסס בתיבה עד שהמבול שוכך.

🐯 במיתולוגיה הסינית, מייחסים את לידת האדם ליצירתה של אלת הבריאה נואה שיצרה אנשים מבוץ. את בני המעמד הגבוה יצרה בידיים. בוץ שהושלך יצר את ההמונים ושתי דמויות מרכזיות הן אבות מייסדים של השבטים. סיפור נוסף מייחס כאוס קדמון למצבו של העולם ומתוכו הלך ונברא.

🔱 במיתולוגיה הודית–וודית, הר — עמים נולדים מאיברים שונים של אדם קוסמי, "פֻּרוּשָׁה" — האלים הקריבו אותו ומאיבריו נוצר האדם –מהפה — הכוהנים; מהזרועות — הלוחמים; מהירכיים — הסוחרים; 

מהרגליים — הפועלים, ומתוך הסיפור הזה גם נולדו הקאסטות ותפיסת המעמדות. 

🌵 המיתולוגיה האחרונה עליה חיפשתי חומרים היתה מיתולוגיית המאיה, האצטקים. גם כאן היו כמה נסיונות של האלים לייצר בני אדם, אך הנסיונות נכשלו. המעשה לברוא אדם מחימר — נכשל; מעצים — נכשל, ולבסוף מאשכול תירס/ ענבים, הצליח.

לכל עיר־מדינה היה אב קדמון משלה, בדרך כלל לוחם או אל־שמש.

כל מיתולוגיה והאמונה שלה,בכל איזור היו הסיפורים המכוננים שלו. לתוך העולם הזה, יש אומרים, נברא גם סיפור בראשית.

אורי אגוז, מנחת 929 בית מדרש כלנה, גבעת שמואל.