929 שמות פרק לב-לד
- 25 בינו׳
- זמן קריאה 2 דקות
אחרי שעולה משה להר, לקבל את עשרת הדברות כתובים, מאבד העם שממתין לו סבלנית וחושש שמא לא יחזור. העם שקיבל את עשרת הדברות, ששמע את הוראות הקמת המשכן, שהיתה לו קירבה משמעותית כזו לקב"ה וקרובה כל כך בזמן, ברגע אחד הוא מאבד את האמון שזה אכן עומד לקרות, שמשה קרוב.
פעם סיפרה לי מישהי שהיא חווה חרדה מהצלחה. בכל פעם שהיא מתקרבת לנקודת ההצלחה, משהו אצלה מתערער ונעלם והיא בעצם מפסיקה. מפסיקה לשלוח מיילים לברר מה קורה עם ההצעה שהגישה, מפסיקה להמשיך עם יוזמה שמתחילה לצבור תאוצה ופשוט מניחה לה. היא מתקרבת וברגע האחרון נרתעת. בהתחלה זה לא היה במודע אבל כעת זה כבר מובן לה.
התפר הדק הוא בין אמונה זכה שהדבר יצליח ויקרה, אמונה של העם באלוקות שמתגלה לו, במשה שעתיד להגיד עם הלוחות, לבין החרדה האיומה שזה הכל בדמיונם ודבר לא עומד לקרות, וחזרה לתודעה של עבדים. הדחף הוא שגורם להם לפנות לאהרן, להשלים מהר את החסר.
החרדה היא שדחופת אותה לשבש כל הצלחה. הם מחפשים תחליף למשה, היא מחפשת תחליף לחוסר השליטה על ההצלחה אם אכן תקרה ומעדיפה לקלקל במו ידיה.
כשהשם רןאה את ההתנהלות הוא מציע למשה למחוק את אותו עם סורר ולהתחיל מחדש. משה משכנע את הקב"ה להנחם מן הרעה שעמד לעשות, אבל ברגע שיופיע מול העם, הוא יטיל למולם את הלוחות ארצה בזעם גדול והכל יתנפץ.
הוא שובר את הלוחות. הוא רוקם עוד שלב ביחסים בין משה לעם לאלוקות החדשה.
האם הגיב בצורה אמוציונלית או שהיתה לו מטרה? הוא שבר את הלוחות באבחת זעם או שיצר משבר מכוון?
הורסים או מתקנים. זו שאלה עמוקה. אברבנאל אומר מעלת הלוחות הראשונים גדולה יותר. בהם היתה טמונה הראשוניות.
אבל הנציב מוולוז'ין סבור מעלת השניים גדולה יותר, וכל זאת למה?
כי בלוחות השניים היתה גם מעורבות אדם. משה ברגע שעבר את הלוחות הראשונים, העמיק את הקשר בין העם לקב"ה.
התלמוד הבבלי בסנהדרין אומר שאין לך פורענות שהזרעים שלה לא נזרעו בחטא העכל.
חטא העגל הוא הווה מתמשך. שורשי המעש ממשיכים לפעול.
מרגע חטא העגל, הקשר הישיר לקב"ה ייפסק. התקשורת תהיה דרך מלאך שליח.
אפשרות נוספת אומר הנציב היא שהלוחות השניים הם חלק מהתיקון ולכן חשיבותם גדולה יותר.
אמונה מופשטת היא דבר מורכב אבל זה מה שיגרום להם לגדול בעוצמה.
האל יזמין את משה לקבל את הלוחות .הראשון היה ברוב עם. עכשיו זה בצורה מצומצמת. הןא מוסר שם יג מידות רחמים. כמו קוד סודי . קוד הסליחה. מחד הןא סולח ומצד שני הוא זוכר. חיבור בין מידת החסד למידת הדין.
עולם בלי סליחה יהיה מעוות, בלי חמלה בלי הכלה.
אבל גם עולם בלי דין בלי זכרון החטא ימנע תיקון. לא יהיה תיקון בלי להכיר שנעשה חטא.
"גדול תלמוד שמביא לידי מעשה", יש כאן מצוות שתורמות למעמד הר סיני שני. אחרי המעמד הראשון
כל פטר רחם ושה צריך להקריבו. השטר שצריך לפרוע, התובנה שצריכה להגיע.
לחזור לראשוניות שהיתה שם, אבל עם התיקון שנמסך בה.
יעל סטטמן
יֵשׁ לִי שְׁטָר לִפְרֹעַ, אֵיזֶשֶׁהוּ שְׁטָר.
אֲנִי עוֹבֶדֶת יָפֶה – זֶה לֹא מַסְפִּיק,
אֲנִי כּוֹתֶבֶת יָפֶה – זֶה לֹא מַסְפִּיק,
אֲנִי מְחַיֶּכֶת בְּלִי סִבָּה – זֶה מִתְקָרֵב.
אֲנִי עֲדִינָה, הָעוֹלָם מִתְמוֹטֵט,
אֲנִי מְבָרֶכֶת עַל מַה שֶּׁיֵּשׁ –
זֶה לֹא מַסְפִּיק, הַשְּׁטָר מוּנָף
מֵעָלַי כְּגִילְיוֹטִינָה.
אֲנִי נוֹתֶנֶת הַכֹּל לְכֻלָּם –
הַשְּׁטָר צוֹחֵק.
הכותבת היא אורי אגוז, מנחת 929 גבעת שמואל
פרשת כי תישא אורי אגוז אתר כיפה
תגובות