"וּיַרְא יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו, וַיַּכִּרֵם; וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם, וַיֹּאמְרוּ, מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר-אֹכֶל.   ח  וַיַּכֵּר יוֹסֵף, אֶת-אֶחָיו; וְהֵם, לֹא הִכִּרֻהוּ. " פעמיים אומר הכתוב רואה יוסף את אחיו ומכיר אותם. ומדוע פעמיים? ר' יוסף בכור שור סבור שמפני שהוא ציפה להם שירדו למצרים בגלל הרעב, אבל דווקא ההסבר של הרמב"ן מתיישב יותר עם ההגיון –יוסף הכיר אותם מיד בהתחהל ופחד שהם יכירו אותו. הוא אמנם המשנה למלך ומע

"וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים; וּפַרְעֹה חֹלֵם, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַיְאֹר" כמו בעלילה שנטווית במקביל, גם גורלו של פרעה כמו גורלו של יוסף תלוי בחלומות שלו. אלא שפרעה, בשונה מיוסף שהיה בן 17 כשחלם את חלומותיו מטלטלי העולם, פרעה מנוסה יותר בטבע האדם. יש הבדל בין החלום שהוא חולם לבין החלום שנוא מספר לפרעונים. ואחד ההבדלים בסיפור הוא ההבדל שאותו יוסף לא היטיב לזהות – הקנאה האנושית וכמה יש להיזהר ממנה. "וַיֹּ֖אמֶר שִׁמְעוּ־נָ֣א דְבָרָ֑י אִם־יִֽהְיֶה֙ נְבִ֣יאֲכֶ֔ם יְהֹוָ֗ה בַּ

אחר צהרים אחד כשהייתי בת שבע התעוררתי בוכה בחדר השינה של סבא וסבתא שלי, אחרי שחלמתי שהם אינם, עברו מן העולם. כל כך הייתי קשורה אליהם והחלום טלטל אותי מאד. הרבה זמן ניסה סבא שלי אריה לדובב איתי אבל אני סירבתי. גם לסבתא לא סיפרתי. בסוף אחרי שחזרו ושאלו מלמלתי שחלמתי משהו רע. להעלות על דל שפתיי מה זה אותו משהו רע לא העזתי.              וסבא, שראה שהבכי לא נרגע, הלך ולקח חומש, עם פירוש ר"שי, פתח בחלומות יוסף והראה לי איך כתוב שאין חלום בלי דברים בטלים. שתמיד תמיד, בכל חלום, אמר ס

"וַתֵּרֶא רָחֵל, כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וַתְּקַנֵּא רָחֵל, בַּאֲחֹתָהּ; וַתֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הָבָה-לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי.   ב  וַיִּחַר-אַף יַעֲקֹב, בְּרָחֵל; וַיֹּאמֶר, הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר-מָנַע מִמֵּךְ, פְּרִי-בָטֶן.   ג  וַתֹּאמֶר, הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ; וְתֵלֵד, עַל-בִּרְכַּי, וְאִבָּנֶה גַם-אָנֹכִי, מִמֶּנָּה" כמה אנושי הסיפור שמצטייר בתוך משפחת יעקב. אחרי שחיכה והמתין לה 14 שנה, ברגע המשבר, מאבד יעקב סבלנות ומגלה חוסר רג

"קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים, וּמִכָּל-הָאֱמֶת, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, אֶת-עַבְדֶּךָ" ( פרק לב, יא) העבודה והעבדות של יעקב נמצאים כל העת בתהליך השתנות. כמו מדד לטיב היחסים בין שני הגברים, לבן ויעקב, נע הפועל ע.ב.ד ומסמן את טיב היחסים שלהם. מפליאה של לבן בתחילת היכרותם בפרק כט "וַיֹּאמֶר לָבָן, לְיַעֲקֹב, הֲכִי-אָחִי אַתָּה, וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם; הַגִּידָה לִּי, מַה-מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ" (כט, טו) רך הבחירה של יעקב לבקש שכרו בנישואים לרחל, שמופרים והופכים לנשיואין ללאה, והעקיצה של לבן,