929 בראשית פרק נ
- Beit Midrash Kulana
- 7 בינו׳
- זמן קריאה 3 דקות
ספר בראשית הוא ספר בריאת העולם ושושלת האבות שלנו.
פרק נ' חותם את התהליך הזה.
יוסף מורה לחנוט את יעקב בתחילת הפרק בתום 40 יום ממותו, מתאבל עליו ועולה עמו לקוברו בארץ האבות. ובסוף הפרק, אחרי חידוש ההבטחה לאחיו שהוא ידאג להם ואחרי שהוא אכן דואג להם למקנה ולרכוש, אז גם הוא ברבות ימים, משיב נשמתו לבורא. הפרק שהתחיל בחניטת אביו מסתיים בחניטתו של יוסף עצמו.
מעגל שלם הושלם.
ובעצם כל ספר בראשית הוא מעגל.
הרי איך נולד אדם?
כשבוחנים מיתולוגיות שונות, מתגלים ארבעה דפוסים עיקריים ללידה של אדם אנושי, שעיתים משולבים ביניהם:
עם שנולד מאב קדמון אחד (Ancestor Myth) /
עם שנוצר מאיחוד של אל ובן־אנוש /
עם שנולד מתוך כאוס או בריאה מחודשת אחרי מבול או חורבן /
עם שנובע מהולדת האדמה או שהאדמה יולדת את האנשים.
במיתולוגיה היוונית, זאוס נואש מבני האדם והחליט להוריד מבול כדי להשמידם . פרומתאוס , שידע זאת , הזהיר בעור מועד את בנו דאיקליון, וייעץ לו לבנות תיבה מצוידת במזון ולשהות בה עם אשתו פירה. המבול הציף את כל הארץ ורק מעטים נשמלטו לראשי ההרים נצלו. תשעה ימים ותשעה לילות שטה התיבה של דאוקליון, עד שנחה על הר פרנסוס . כשפסק הגשם , יצא דאוקליון מתוכה וזבח לזאוס . זאוס הנרגש מורה להרמס לרדת אליו ולמלא את כל משאלותיו. דאוקליון שחשב שרק הוא ואשתו ניצלו, ביקש שבני האדם ייווצרו מחדש. ואז הוא ואשתו ליקטו אבנים והשליכו מאחורי גבם מעל לראשיהם. האבנים שהשליך דאוקליון הפכו לגברים , ואלה שהשליכה פירה – לנשים.
🐉במיתולוגיה הנורדית, נוצר היצור הבראשיתי הראשון מארס שנטף מהנהרות הקפואים אליבגאר (Élivágar) ושחי בתהום השממתי ששמו גינונגגאפ. יימיר הוליד מבתי השחי שלו זכר ונקבה (לא בני אדם), ורגליו ביחד הולידו ישות בעלת שישה ראשים. האלים וילי, ואודין ייצרו את העולם מגופתו: מבשרו הם יצרו את הארץ, מדמו את הים, מעצמותיו את ההרים, משיערותיו את העצים, ממוחו את העננים, מגולגלתו את השמים, ומגבותיו את הממלכה שבה האנושות מתקיימת, המידגארד. היקום הנורדי הוא עץ ענק הקרוי יגדראסיל (Yggdrasil), ועל צמרותיו, בין ענפיו וליד שורשיו נמצאים תשעה עולמות שונים.
🌄 במיתולוגית המסופוטמית, מייחסים את הולדת האנושות לעייפות האלים. אין להם כוח להמשיך ולטרוח ולכן הם הורגים אל קטן שלו יש תבונה (גשמו) ומערבבים את דמו עם צלמיות חרס ונוצר אתרחסס. הוא ראש לאנושות ואחרי שהאנושות מאכזבת שוב ולא שועה להתרעות, מגיע המבול. שבעה ימים שט אתרחסס בתיבה עד שהמבול שוכך.
🐯 במיתולוגיה הסינית, מייחסים את לידת האדם ליצירתה של אלת הבריאה נואה שיצרה אנשים מבוץ. את בני המעמד הגבוה יצרה בידיים. בוץ שהושלך יצר את ההמונים ושתי דמויות מרכזיות הן אבות מייסדים של השבטים. סיפור נוסף מייחס כאוס קדמון למצבו של העולם ומתוכו הלך ונברא.
🔱 במיתולוגיה הודית–וודית, הר — עמים נולדים מאיברים שונים של אדם קוסמי, "פֻּרוּשָׁה" — האלים הקריבו אותו ומאיבריו נוצר האדם –מהפה — הכוהנים; מהזרועות — הלוחמים; מהירכיים — הסוחרים;
מהרגליים — הפועלים, ומתוך הסיפור הזה גם נולדו הקאסטות ותפיסת המעמדות.
🌵 המיתולוגיה האחרונה עליה חיפשתי חומרים היתה מיתולוגיית המאיה, האצטקים. גם כאן היו כמה נסיונות של האלים לייצר בני אדם, אך הנסיונות נכשלו. המעשה לברוא אדם מחימר — נכשל; מעצים — נכשל, ולבסוף מאשכול תירס/ ענבים, הצליח.
לכל עיר־מדינה היה אב קדמון משלה, בדרך כלל לוחם או אל־שמש.
כל מיתולוגיה והאמונה שלה,בכל איזור היו הסיפורים המכוננים שלו. לתוך העולם הזה, יש אומרים, נברא גם סיפור בראשית.
מה שמוביל את בריאת האדם בעשרה מאמרות, עשרה ציווים של הקב"ה, שיש בהם הבדלה בכל עת, בכל פעם מבדיל ורק אז יוצר, הסיפורים האלו ניכר לראות, מתכתבים גם עם מיתולוגיות סביבנו.
אבל מה זה אומר?
אז המאמינים יאמרו העתיקו מאיתנו, ואם דמו לנו כרונולגית, הרי ברור שהיה פעפוע מהם אלינו למרות הזמן. מיש אינו מאמין, יגיד הנה הוכחה. העתקתם מבול, העתקתם יצירת אדם מצלע אשה. והכל כתוב וידוע ונהיה לפניכם, זו סתם העתקה או התכתבות ספרותית בין מיתולגיות.
ואילו אני חושבת, יפה העומק הזה והשיח המתכתב ולא מאיין את סיפורנו שלנו. להיפך, יש בו את ייחדויות סהיפור העברי הארץ ישראלי ככל שמעמיקים לקרוא. כי גם אם את המיתוגיה של הבריאה כביכול "העתיקו" מעמים מסביב ולכאורה לא נהגתה ב=בהבל פיו ומוחו היצריתי של השם שהוא בורא להכל והוא הכל עבר הווה ועתיד, הרי שעדיין, גם אם סיפור המסגרת הבראשיתי יכול להישמע דומה, מה יצרו פה איזה קודקס חוקים מתקדם ואזיו פתיחות והבנה אנושית, וחוקי עבד ודין עברין שור מועד ושור נגח ואחריות שמלווה את התפיסה היהודית, וערכים מוסריים שמהדהדים כל העת, וראייה של מהן עשרת הדברות והבנה לעומק הנפש האנושית והצרכים שלה.
כל אלו לא מתכתבים עם מיתולגיות אחרות. אלו הד.נ.א שלנו עצמנו, של התפיסה היהודית.
וזה בעומק וזה מה שחשוב ולזה אנחנו מכוונים את עצמנו כבנית תורה.
אז גם הדהוד ממיתולוגיות אחרות.... –עדיין, את טביעת האצבע הייחודית המוסרית המשפטית ופורצת הדרך
עדיין אנו והקב"ה חתומים עליה. אז דיינו.
אורי אגוז, מנחת 929 בית מדרש כלנה, גבעת שמואל.
תגובות