לראשונה ניתנת כאן הברכה האלוקית גם ליצחק. האב השני מאבות האומה מקבל את הברכה מתוקף הברית בינו לבין האלוקים. יש כאן חידוש הברכה כדי להבטיח שעל אף מות אברהם הברכה תמשיך. ואחריו יופיע שוב סיפור אבימלך כמלך פלתשים אשר חפץ באשת יצחק, רבקה, וביצחק שמסתיר את זהותה וקורא לה אחותי. בהמשך , אחרי תיאור סתימת בארות אברהם, יחפור יצחק בארות מחדש ואז יתואר סיפור הסכסוך על הבארות עם רועי גרר. הדמיון הגדול בין הסיפורים הוא שמחזק את תורת התעודות של גרף וולהאוזן, החוקרים שהניחו שיש 4 מקורות שונ

בפרק הזה מובאת אשה נוספת שנושא אברהם, קטורה, והיא מוסיפה ויולדת לו. ומנגד, בנו יצחק ואשתו רבקה עוברים תקופת עשרים שנה של עקרות. יצחק לא יקח לעצמו אשה אחרת כי למד מנסיון אביו ומסכסוך הבלתי פוסק בינו לבין אחיו, אבל הוא הולך להתפלל. הוא מתפלל לבד אם כי לפי המדרש, הם עולים להר המוריה להתפלל, ויצחק מתפלל נוכח פניה והיא מול פניו. שניהם מתפללים.  ובעקבות התפילה, נפקדת בסוף רבקה. כששני הגויים מתרוצצים בקרבה, היא פונה לשם. "אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי".  השאלה הגדולה שאדם שואל, מצפה

אברהם מורה לעבדו למצוא אשה לבנו יצחק. הוראת מדויקות מאד –לא בנות כנען, אלא מבנות המקום ממנו יצא אברהם. ואברהם מזהיר אותו שגם אם תביא משם את האשה המיועדת, הרי עדיין את חייו ינהל יצחק בכנען. תביא את האשה משם לכאן.  אברהם אמנם עזב את ביתו לפי הצו האלוקי אבל אשה לבנו הוא מעדיף מהשורשים שהוא מכיר. אליעזר יוצא לארם נהריים, מקום הולדת אברהם בחרן, ושם הוא פןגש ברבקה ועורך לה את המבחן לפיו היא מבקש ממנה שתשקה אותו והיא מציעה לו להשקות גם את גמליו.  בת כמה היתה רבקה? יש מדרשים שאומרים

מיד אחרי פרק העקידה מתה שרה. לבה לא עומד לה עוד. ניתן לומר שמעשה העקידה החיש את מותה. בנה יחידה כמעט נעקד. הטלטול הזה שבנפש הוא בלתי נתפס. לפני יומיים הושבו לכאן, ערב שמחת תורה תשפ"ו, יתרת החטופים החיים שהיו בידי חמאס. כמעט לא נקלט עד כמה היו רחוקים אבל קרובים מאיתנו. ומה עבר על ההורים שנאבקו ונלחמו וחיכו וציפו והמתינו. שנתיים ימים, יום אחרי יום, נצח של זמן ומאמץ בלתי פוסק לטפס מהתהום דקה אחרי דקה, תוך שהמחשבות מה עבר על ילדיהם מטלטלת אותם.  הדבר היחיד שמחזיק אותי, אמר לי אחד

כשאני מסבירה לילדיי מדוע מופיע סיפור העקידה אני מבהירה את הזמנים שהיו נטועים בהם, זמנים של אלילות פגאנית סביבם, שבו הקריבו ילדים למולך. היה חשוב לתורה להדגיש בפנינו שהדבר אסור. גם אם לכאורה הקרבה כזו נשמעת כצו אלוקי, דעו לכם שאלוקי ישראל אינו מתיר זאת. מתוך כך אני מדגישה הובא המעשה הזה. להיות אות וסימן איך לא לפעול. ולראיה, מלאך השם אכן מפסיק את העקידה. יצחק ואברהם משלמים את מחיר המעשה ביחסים ביניהם. המרחק ביניהם הוא עצום. היתה כאן נכונות שלא נתפסת בעיני הבן של אביו שהלך להקר

פרק העקידה נקרא ביום השני של ראש השנה. במשנה עוד לא היה נהוג לקרוא בכלל ביום השני וביום הראשון קראו לפי המשנה את פרשת הקורבנות. בהמשך הוחלפה פרשת הקורבנות בפרק כא מבראשית אודות סיפור האמה הגר ובנה ישמעאל שמשולחים למדבר. רק מאוחר יותר, בזמן התלמוד, התווסף נושא הקריאה ביום השני, ואז צורפה פרשת העקידה, הפרק העוקב, פרק כב.  סיפור העקידה נוכח מאד באווירת הימים הנוראיים. יהיו מפרשים שיאמרו שיש כאן שילוב סכנת המוות של ישמעאל בפרק כא ולאחריו סכנת המוות בה היה נתון יצחק וששני הפרקים מ

יצחק נולד. שרה מסרבת לאפשר לבנה לרשת עם בן אמתה הגר ומכאן יתחיל גירוש הגר עם בנה והמתח יגבר.  אבל צריך לזכור איך זה מתחיל  -  "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וַיִּגָּמַל; וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל, בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת-יִצְחָק.   וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם--מְצַחֵק.  " מעשה ההתגרות מניע את המהלך של שרה. התגרות שתחילתה בהתנהגות הגר כלפי שרה כאשר התנשאה מעליה בעצם הריונה וכעת, רואה שרה את ישמעאל מצחק. ומהו אותו מצחק? רש"י מעניק למונ

"השֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" .שואל אברהם את הקב"ה כאשר הוא מתווכח איתו על גורל סדום בפרק יח, אבל פרק יט מוכיח שטבעה של העיר דבק גם בבן אחיו לוט. שני המלאכים שמגיעים לעיר להתארח אצל לוט, מאוימים בידי אנשי סדום שמבקשים מלוט שיוציא אותם אליהם. לוט מציע להם בתמורה את בנותיו. "הנֵּה-נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת, אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ אִישׁ--אוֹצִיאָה-נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם, וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם; רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל, אַל-תַּעֲשׂוּ דָבָר, כִּי-עַל-כֵּן בָּא

האל, אל שדי, שם מיוחד שחותם כאן את הברית בינן לבין אברם כמייצג העם. "אֲנִי אֵל שַׁדַּי" , אומרים המפרשים, מבטא את עצמתו של אלוקים ואת מעורבותו במציאות, כמשדד מערכות וכיוצר מערכות חדשות בעולם. ברית המילה בגיל 8 ימים חותמת את הקשר וגם שמו של אברם משתנה לאברהם ומשרי לשרה. אומר שטיינזלץ, כחלק מהברית מוחלף השם שנתנו לו הוריו, בשם שנותן לו אלוקים: "משמעותו של שם זה מורכבת יותר, והכתוב עצמו דורש אותו — אב המון, או: אב רם המון. בניגוד לנח, שהוצג כצדיק תמים בראשית סיפורו,  על אברם לא

שפחת אברם הגר הרתה לאברם. שרי באה אליו עם הקושי שהוטל לפתחה. אמנם היא שהציעה את הרעיון אבל כשהוא קורה לנגד עיניה זה קשה מדי : "ותֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם, חֲמָסִי עָלֶיךָ--אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ; יִשְׁפֹּט יְהוָה, בֵּינִי וּבֵינֶיךָ". היא מבקשת את התערבותו של בעלה אבל הוא אומר לה שתעשה לה הטוב בעיניה. "וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי, וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ". שרי מענה אותה כי המבחן קשה מדי. שרי ניסתה לעצור בעצמה, בפרץ הרגשות שהול