929 בראשית פרק כט- לב

"קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים, וּמִכָּל-הָאֱמֶת, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, אֶת-עַבְדֶּךָ" (פרק לב, יא)

העבודה והעבדות של יעקב נמצאים כל העת בתהליך השתנות. כמו מדד לטיב היחסים בין שני הגברים, לבן ויעקב, נע הפועל ע.ב.ד ומסמן את טיב היחסים שלהם. מפליאה של לבן בתחילת היכרותם בפרק כט "וַיֹּאמֶר לָבָן, לְיַעֲקֹב, הֲכִי-אָחִי אַתָּה, וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם; הַגִּידָה לִּי, מַה-מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ" (כט, טו) רך הבחירה של יעקב לבקש שכרו בנישואים לרחל, שמופרים והופכים לנשיואין ללאה, והעקיצה של לבן, שאומר לו שלא כן נעשה במקומותנו, להשיא צעירה לפני הבכירה, רמז למידה כנגד מידה לגניבת הברכה של יעקב, ולקביעה שעל יעקב לעבוד שבע שנים נוספות "מַלֵּא, שְׁבֻעַ זֹאת; וְנִתְּנָה לְךָ גַּם-אֶת-זֹאת, בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי, עוֹד, שֶׁבַע-שָׁנִים אֲחֵרוֹת.(כט, טז) ויעקב מסכים לכך נוכח אהבתו לרחל "וַיֶּאֱהַב גַּם-אֶת-רָחֵל מִלֵּאָה; וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ, עוֹד שֶׁבַע-שָׁנִים אֲחֵרוֹת" (כט, ל). הוא מסכים לעבוד עבורה, נושא גם אותה לאשה. נולדים לו 4 בנים מלאה, ואז שני בנים משפחת רחל, בלהה, דן ונפתלי על נפתולי השם, ואז יולדת שפחת לאה, זלפה, את גד ואשר, כי אשרוני בנות, ואחרי שראובן ימצא את צמחי הדודאים, צמחי המרפא, שתקבל רחל מלאה בתמורה לחילופי המשכב, תהרה שוב לאה בן חמישי, שכרי, יששכר ואז זבולון ואז את דינה, ורק אז נולד יוסף. אסף את חרפתי כמו שתאמר רחל. רק אז ירגיש יעקב עצמו כרשאי לקום וללכת, רק אז ירגיש כעומד בראש משפחה, כשגם אשתו השניה ילדה, ולא כעבד מול צלבן, ורק אז יפנה אליו בדרישה לעוזב, כשהפעם אלמנט העבודה הוא הרה משמעות במשא ומתן: "תְּנָה אֶת-נָשַׁי וְאֶת-יְלָדַי, אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן--וְאֵלֵכָה:  כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ, אֶת-עֲבֹדָתִי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ" (ל, כו) והוא ישוב וישתמש בו בשכנוע יעקב את נשותיו שעליהן לבוא ולעזוב איתו, ויהפוך אותן למעין רכוש של אביהן שצריך להשתחרר, וידגיש את היותו עבד וחובתו להשתחרר: "אַתֵּנָה, יְדַעְתֶּן:  כִּי, בְּכָל-כֹּחִי, עָבַדְתִּי, אֶת-אֲבִיכֶן.  ז וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי, וְהֶחֱלִף אֶת-מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים; וְלֹא-נְתָנוֹ אֱלֹהִים, לְהָרַע עִמָּדִי. (לא, ו) כעת בנקודה הזו יהפוך יעקב לבעל עבדים בעצמו אחרי שיבצע את מהפך הזרעת הטלאים והנקודים ויקח עימו עדר גדול מאד בעוזבו את לבן . עדר וצוות עבדים גדול כזה שהוא מחלקו עדר עדר במרווחים בבואו להיפגש בעשו אחיו וַיִּתֵּן, בְּיַד-עֲבָדָיו, עֵדֶר עֵדֶר, לְבַדּוֹ; וַיֹּאמֶר אֶל-עֲבָדָיו, עִבְרוּ לְפָנַי, וְרֶוַח תָּשִׂימוּ, בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר." (לב, יז).

תנועה גדולה ומשמעותית מתחוללת בכל המעברים האלה. תהפוכות גורל ממש, כולם חלק מהמסע של יעקב, חלק מהמסע של כל אחד מאיתנו בדרך שלו. נקודת מוצא מסוימת והגדרה אחת יכולה לקבל פנים אחרות תוך כדי ההשתנות. אתה עובר בתוך עצמך שינויים ופרידות ממקום מסוים שראית בו את עצמך, דרך בחירה לכיוון אחר, ומתוך כך קורים לך דברים שיגדירו אותך מחדש.

תהליך השינוי של יעקב יגיע לשיא כאשר בדרכו לפגוש בעשו (או כמו שהמדרש אומר, בדרכו לברוח מעשו) יפגוש באדם שיאבק איתו, מלאך אלוקים, ושם תושלם התנועה שלו וההפיכה שלו מיעקב לישראל. כי כדי להפוך לאב האומה אומר המדרש, היה על יעקב להיפרד מהחלק שבאופיו שחיבל תחבולות. או אולי שני החלקים האלה דרים גם היום בתוך הנפש אבל לצורך הפיכתו לאב האומה, יהיה צריך להפוך לישראל. להפוך מעבד לבעל עמדה, להיפרד מהתחושה הפנימית של הקיפוח שמביא לגניבת הברכה, להכיר בעוצמה שלו ושל היכולות שלו, ולבחור ברדך אחרת. רק מתוך המאבק הזה שלו בתוכו, עם שני החלקים שלו, יכול לצמוח משהו אחר.

"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר.  כו וַיַּרְא, כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע, בְּכַף-יְרֵכוֹ; וַתֵּקַע כַּף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ.  כז וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר; וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם-בֵּרַכְתָּנִי.  כח וַיֹּאמֶר אֵלָיו, מַה-שְּׁמֶךָ; וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב.  כט וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ--כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל:  כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל"

ואז, רק כשהוא מרגיש שהוא יכול לשהות עם אנשים, רק כשהוא מוותר על החלק שבתוכו שמרגיש תמיד קורבני, כך אני מפרשת זאת בעיני, רק אז הוא יכול להפוך ישראל, רק אז הוא יכול להרגיש את כל החסדים שהקב"ה נתן לו. הוא יכול מול השם לקרוא לעצמו עבד, אבל זה ממקום אחר. ממקום של הודיה ולא באמת מתחושת עבדות ונחיתות. כי כעת בעיניי את החלקים האלו שבתוך האישיות שנשא איתו, מהחלקים האלה הוא משתחרר בבואו להיות ישראל. משתחרר מההשפעה של תחושת העבדות, מוותר על העמדה של הנחיתות, של המסכנות, מסוגל לפרוש את הידיים לרווחה ולשרות בתוך הברכה. לשרות עם אלוקים ועם אנשים.

**

נעמי שמר, שהדמויות התנכיות היוו עבורה תמיד השראה, לקחה את מאבק יעקב במלאך והפכה אותו לסמל הישרדותה של מדינת ישראל לאורך עשורים רבים של מאבק.

ועודני נושם, אמרה נעמי שמר. לנצח עודני נושם. כי כשהמשא הכבד של הקורבנות מוסר מעליך, כשהאדם חש עצמו חופשי, הוא יכול לחזור לנשום.

ליל המלאך

כָּל הַלַּיְלָה נֶאֱבַקְתִּי

עִם מַלְאָךְ בִּלְתִּי נִרְאֶה

מַאֲבָק שֶׁאֵין דּוֹמֶה לוֹ

מַאֲבָק בִּלְתִּי נִלְאֶה

עִם מַלְאָךְ שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם

וְעוֹדֶנִּי נוֹשֵׁם

לֹא עָזַר לִי אִישׁ הַלַּיְלָה

לֹא אָח וְלֹא יָדִיד

כָּל הַלַּיְלָה כָּל הַלַּיְלָה

נֶאֱבַקְתִּי לְבַדִּי

עִם מַלְאָךְ שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם

וְעוֹדֶנִּי נוֹשֵׁם

כִּי הִלְבִּין רֹאשִׁי הַלַּיְלָה

וְחִוְּרוֹ פָּנַי כָּל כָּךְ

זֶה מִפְּנֵי שֶׁכָּל הַלַּיְלָה

נֶאֱבַקְתִּי עִם מַלְאַךְ

עִם מַלְאָךְ שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם

וְעוֹדֶנִּי נוֹשֵׁם

לֹא יָדַעְנוּ מִי מִשְּׁנֵינוּ

מְנַצֵּחַ וּמְנֻצָּח

עַד אֲשֶׁר עָלָה הַשַּׁחַר

וְהִצִּית אֶת הַמִּזְרָח

עִם מַלְאָךְ שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם

וְעוֹדֶנִּי נוֹשֵׁם

בְּגוּפִי עַכְשָׁו צַלֶּקֶת

יָגֵעַ וּמוּתָשׁ

אָנֹכִי מַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת

וְיוֹדֵעַ שֵׁם חָדָשׁ

שֶׁנּוֹלַד מִתּוֹךְ הֲלֵיל

יִשְׂרָאֵל יִשְׂרָאֵל

לִי נוֹלַד מִתּוֹךְ הֲלֵיל

יִשְׂרָאֵל יִשְׂרָאֵל

אורי אגוז, מנחת 929, בית מדרש כלנה, גבעת שמואל.