929 בראשית פרק טו
- Beit Midrash Kulana
- 13 באוק׳
- זמן קריאה 2 דקות
"וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֲדֹנָי יְהוִה מַה-תִּתֶּן-לִי, וְאָנֹכִי, הוֹלֵךְ עֲרִירִי; וּבֶן-מֶשֶׁק בֵּיתִי, הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר. וַיֹּאמֶר אַבְרָם--הֵן לִי, לֹא נָתַתָּה זָרַע; וְהִנֵּה בֶן-בֵּיתִי, יוֹרֵשׁ אֹתִי"
כמה אנושי להיות ספקן. איך אני יכול לבטוח בך שואל אברם את השם. וכמה טבעי לשאול את השאלה הזו אחרי שהפגין אמונה באומרו אל עליון קנה שמים וארץ אבל כעת לראשונה מתיר לעצמו אברם להטיל ספק. גם בירושת הארץ וגם בזרע שיבוא ממנו. הרי שרי עקרה. כל כך טבעי ואנושי ומכאן מגיע החיבור לאברם. את הקפיצה באמונה הוא עשה בצורה נחשונית. מי שהגיע ממשפחה מוכרת צלמים ואלילית, בחר לעשות תפנית חדה בבחירה על מי להטיל את יהבו. אבל בסוף הספק מנקר מבפנים. ומה יהא המענה?
"יש הממשים את החיים באורח יעיל יותר.
בקרבם וסביבם שורר סדר.
יש להם פתרון ותדשובה נכונה לכל דבר.
הם מנחשים כהרף עין מי את מי, מי עם מי,
לשם מה באיזה אפן.
מטביעים חותמת על אמתות שאין בלתן.
משליכים למגרסה עובדות שאין בהן צרך.
ואנשים לא מכרים אל מתקני מיון שנועדו לכך.
הם חושבים כל עוד כדאי.
אף לא רגע יותר.
כי מעבר לרגע זה אורב הספק
ובהגיע יום השחרור מן הקיום
הם עוזבים את העמדה".
ויסלבה שימבורסקה, תרגום רפי וייכרט
אלוקים מתגלה לאברם שבע פעמים, כאן זו ההתגלות הרביעית, ההתגלות האמצעית.
באמצע הדרך, מעז אברם להציף את הקושי. הוא הלך כברת דרך משמעותית וכעת עוצר לרגע לבדוק שוב. אנחנו רגילים שברית נחתמת מיד בהתחלה אבל הברית כאן, ברית בין הבתרים, מגיעה כתוצאה מהספק. "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה" שואל אברם את השם אחרי שהלה נותן לו תשובות ואז מפליא עבורו הקב"ה בברית פלאית שהזהר רואה בה נס אחר נס.
ומהי הברית בין הבתרים?
לפי פרשנויות הזהר, הברית נעשית באמצע. כי מותר לחדש ברית מהאמצע. הרמב"ן אומר: חתך אותם באמצע ומניח אותם אחד מול השני. חלק מול חלק. תיאור קשה. והעיט יורד על הפגרים, עוף דורס שיורד ואברם מרחיק אותו. וכך באמצע הוא נופל לתרדמה. כמו סיפורו של הרבי נחמן מברסלב על בן המלך שרוצה להגיע למצוא את הנסיכה ובכל פעם נופלת עליו תרדמה. לפעמים אחרי שהטלת ספק אתה לא יכול לשאת את ההתמודדות עם השאלות. אתה צריך שהות כדי לעכל, כדי להבין. ואברם נמצא בתרדמה. לעיתים ככל שתתקרב לדבר עצמו אתה צריך לעצור.
כי הדברים כרוכים זה בזה. אילולא היו ספקות, לא הייתה אמונה.
אילולא היה פחד, לא היה אומץ, ואילולא היה כאב, כנראה לא היתה החמלה.
רש"י דימה את כל הבהמות שנחתכות באמצע לגויים וישראל ליונה, אותה ציפור שאותה אברם לא חותך. אז אברם ביתר את הבהמות כמו שאומות העולם תהיינה מוכרעות בידי ישראל, ואילו הציפור תשיאר שרירה וקיימת ואחת. ישראל קיימים לעולם.
מאת: אורי אגוז, מנחת 929, גבעת שמואל, אלול תשפ"ה
תגובות