top of page

929 בראשית פרק טז

  • Beit Midrash Kulana
  • 14 באוק׳
  • זמן קריאה 2 דקות

שפחת אברם הגר הרתה לאברם. שרי באה אליו עם הקושי שהוטל לפתחה. אמנם היא שהציעה את הרעיון אבל כשהוא קורה לנגד עיניה זה קשה מדי :

"ותֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם, חֲמָסִי עָלֶיךָ--אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ; יִשְׁפֹּט יְהוָה, בֵּינִי וּבֵינֶיךָ".


היא מבקשת את התערבותו של בעלה אבל הוא אומר לה שתעשה לה הטוב בעיניה. "וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי, וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ".

שרי מענה אותה כי המבחן קשה מדי. שרי ניסתה לעצור בעצמה, בפרץ הרגשות שהולך ומתקומם מול שפחתה שגם מתגאה כעת מולה שלה עתיד להיות ילד ולה אין, אבל ניסתה לנתב זאת לאברם שיסייע והוא החזיר אותה לשפחה שלה. כשהוא מחזיר אותה מולה, כי אז הכל פורץ מולה ואז הגר נמלטת למדבר.  ההבטחה לראשונה לזרע ישמעאל נובעת מהמצוקה הזו של הגר. השם מבטיח להרבות את זרעה עד שלא ניתן לסופרו  ואומר על אופיו של ישמעאל:

"וְהוּא יִהְיֶה, פֶּרֶא אָדָם--יָדוֹ בַכֹּל, וְיַד כֹּל בּוֹ".


ראב"ע אומר שהכוונה שהוא יהיה חופשי וזר לא ימשול בו, רש"י אומר "ויד כל בו" שהכל שונאים אותו ומתגרים בו, ורד"ק אומר שוכני מדבריות ואוהלים, פראי ומכיר את השטח. 

כשמסתכלים על הנבואה הזו מעינינו היום ואחרי השבעה באוקטובר, אי אפשר שלא להשתומם על הדיוק בהגדרה אחרי הברבריות האלימה והנוראה שחווינו. וגם לתהות על טבעה של הברכה הזו שניתנה לזרעו של אברם, שבסופה פוגעת בזרעו של אברם עצמו. וגם אם יש שרואים בכתובים לא דברי שמים כי אם טקסט שחכמים כתבו מאוחר יותר, כי גם אז יש להתפלא על האבחנה שזיהו כבר אז, של לחימה במעגל אינסופי שמכלה וזרע האימה שמתגלם בתוכה.

ישמעאל/ ש.שלום


ישְׁמָעֵאל, יִשְׁמָעֵאל,עַד אָנָה בֵּינֵינוּ הָרִיב יִשְׁתּוֹלֵל?אָחִי מִנִּי כְּבָר,אֲחִי בֶּן הָגָר,אָחִי הַתּוֹעֶה בַּמִּדְבָּר.אֶחָד הַמַּלְאָךְאֶל שְׁנֵינוּ נִשְׁלַח.אֶחָד הַמַּלְאָךְעַל שְׁנֵינוּ סָכַךְבֶּעֱנוּתְךָ מִלֵּדָה,בְּדַרְכִּי עֲקֵדָה.לוּ קוֹלִי תִּשְׁמַע, הָאָחהַמַּלְאָךְ הַמַּלְאָךְ בַּל נִשְׁכַּח!נוֹדֶדֶת הָאוֹרְחָהוְאֵינָהּ מִתְעַכֶּבֶת,צוֹעֶדֶת עַל כָּרְחָהּמֵחַיִּים וְעַד מָוֶתוּשְׁנֵינוּ הָרוֹאִיםמַרְאוֹת אֱלֹהִים,וְלִשְׁנֵינוּ הֻגַּדהַסּוֹד הָאֶחָד,סוֹדוֹ שֶׁל הָעַדלָמָּה נִזְרֶה חוֹלזֶה לְעֵין זֶה?לָמָּה לֹא יָכֹלהֱיוֹת אֱמֶת הַמַּחֲזֶה,מַחֲזֶהלוּ יִחְיֶהזֶה גַּם זֶה!אַתָּה אֲשֶׁר יָדְךָ בְּכָל –אֵיכָה נִבְצַר מִמְּךָ זֶה?הַשָּׁרָב הַשָּׁרָברוּחֵנוּ טָרַף,הַשָּׁרָב הַשָּׁרָבמִרְעֵנוּ שָׂרַף.הָבָה נַעֲרֹף עָלָיו טַל הַלֵּבָב,הָבָה נַרְוֵהוּ חַסְדֵי הָאָב,אָב הָמוֹן אָדָם,אָבִינוּ אָב רָם.הִנֵּה, הַבְּאֵר,בְּאֵר לַחַי רוֹאִי –אָחִיךָ הַכֵּר,הִכִּירֵנִי נָא, אָחִי.יָבֵשׁ חֲצִיר כַּתֶּבֶן,הַנֹּאדוֹת מְצֹרָרִים –נָגֹל אֶת הָאֶבֶן,נָשְׁקֶה הָעֲדָרִים.

מאת: אורי אגוז, מנחת 929, גבעת שמואל, תשרי תשפ"ו. 


 
 
 

תגובות


Recent Posts
Archive
Search By Tags
Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square
bottom of page