929 פרק בראשית יא

לכאורה היה הקב"ה אמור לשמוח . " וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים" הם כולם משולבים יחד ויש להם רעיון – "הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם".

הם רוצים לבנות לעצמם שם. הם מלוכדים. למה הקב"ה מנסה לבלול אותם? המדרש אומר כי הם רוצים להגיע לשמים. 

רד"ק אומר היו כולם בהסכמה אחת. והסכמתם היתה ללכת בארץ ולבקש להם מקום רחב ידים וישכנו שם כולם ולא יפוצו הנה והנה בהיותם לעם רב. 340 שנה אחר המבול מגיע הרצון להתאחד.         ר' אברהם אבן עזרא אומר שאברהם היה מבני דור הפלגה. שהיתה להם כוונה לכאורה טובה. אם כך למה דור הפלגה נחשב שלילי?  כי שפה אחת ודברים אחדים עלולה גם להפוך לדרישה למחשבה אוטמטית של כולם ומנהגים אחידים כשכולם מחויבים להם והמגדל הוא מגדל פיקוח להכוונתם. מול אחדות לכאורה כזו ייענש מי שחורג מהמנהג, ולכן אומר הנציב מוולז'ין, איך באמת חיבור. זו לא באמת אחדות זו דרישה לאחידות.

"אין עובדות אלא פרשנויות" אמר ניטשה, "שפה היא צבא של מטאפורות". 

בעצם הרעיון שלו הוא שהשפה אינה כלי תמים: היא קובעת את גבולות המחשבה; מי שחי בתוך שפה אחת — חי בתוך עולם אחד בלבד.

"ונעשה לנו שם" יש כאן טבעיות של רצון להשאיר משהו אחריך, הפחד מלפוץ על פני האדמה הוא פחד מלהתפזר, להיעלם. שלא נישטף כמו החול ולכן אנשים מבקשים לעשות לעצמם שם, כמו יד ושם. מצבה. וזה דבר טבעי, לרצות לא להיעלם, אלא שהבחירה במגדל גבוה, במשהו עצום, מונמונטלי, לקח את המהות והפך אותה לחומר. הלבנים, הטיט, הפאר, הם נהיו הדגש ולא האנשים שבנו אותם. האנשים היו חסרי חשיבות כל עוד המבנה נבנה. ומשכך, ברור ומובן מדוע זה פסול בעיני השם. 

כאשר המוקד הופך להיות רק הרצון להשאיר אחריך את עצמך, אובדת המהות. זה עלול להוביל את האדם גם לבצע מעשים מחרידים. לזה הקב"ה מתנגד. עם בחירה כזו השם לא יכול להסכין.  

דוד אבידן כתב על כך בשירו מיקרופילמים:

אֵין לָנוּ הַכֹּחַ הַנַּפְשִׁי

לִקְטֹן בְּבַת-אַחַת וּלְהַאֲמִין,

שֶׁנִּגְדַּל בְּבַת-אַחַת לִשְׁעַת-הַצֹּרֶךְ.

אֲנַחְנוּ חוֹשְׁשִׁים מִן הַמַּסָּע

אֶל הַזִּעוּר שֶׁלֹּא יַחֲזֹר יוֹתֵר.

רוֹצִים לִשְׁמֹר עַל טֶרִיטוֹרִיאָלִיוּת

גַּם לְיִשּׂוּם וְגַם לְאוֹפְּצְיָה יִחוּדִית.

מאת: אורי אגוז, מנחת 929, גבעת שמואל, אלול תשפ"ה