929 פרק יט

"השֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" .שואל אברהם את הקב"ה כאשר הוא מתווכח איתו על גורל סדום בפרק יח, אבל פרק יט מוכיח שטבעה של העיר דבק גם בבן אחיו לוט. שני המלאכים שמגיעים לעיר להתארח אצל לוט, מאוימים בידי אנשי סדום שמבקשים מלוט שיוציא אותם אליהם.

לוט מציע להם בתמורה את בנותיו. "הנֵּה-נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת, אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ אִישׁ--אוֹצִיאָה-נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם, וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם; רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל, אַל-תַּעֲשׂוּ דָבָר, כִּי-עַל-כֵּן בָּאוּ, בְּצֵל קֹרָתִי"   סולם ערכי מטריד שמעדיף למסור את הבנות על פני פגיעה באורחים. המלאכים מכים בסנוורים את הצובאים על הפתח ואחרי הם גם יסייעו ללוט ומשפחתו להימלט מהעיר שאש וגופרית מומטרות עליה, אבל המעשה האכזרי שהפך אותן למטבע עובר לסוחר, משפיע על בנות לוט. חימים, אחרי שיימלטו מסדום וישבו שהן היחדיות שנותרו שורדו בעולם יחד עם אביהן, תשקנה אותו ביין ותשמשנה אותו כדי להקים לעצמן זרע.

 "וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב: הוּא אֲבִי-מוֹאָב, עַד-הַיּוֹם.

והצְּעִירָה גַם-הִוא יָלְדָה בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן-עַמִּי: הוּא אֲבִי בְנֵי-עַמּוֹן, עַד-הַיּוֹם."

שתיהן הרות ויולדות. מהן יצאו שני העמים, מאב ועמון. כשעושים פשע הוא ממשיך להדהד. הפשע שעשה בהן אביהן, הפך אותן למסוגלות לפצוע גם את עצמן. כי לקיים יחסים שכאלו עם האב, יש בזה פגיעה עצומה גם בהן. עצם החשיפה, המחשבה על הרעיון, הטלטלה בנפש שהן נדרשות לעבור כדי לעשות זאת. להשתמש בגופן ובגופו למען ערך לכאורה גדול יותר מהסבל האנושי שהן תדרשנה לעבור לצורך כך.

אבל מי שפגעו והכהו בהן את היותן בנות אנוש נפרדות והפכו אותן לכלי לשימוש, כמו שעשה לוט, פוגעות גם כך בעצמן.

התורה מתאפיינת ביכולת לזהות מצבים אנושיים מורכבים ולא לחוס על נפש הקורא. שלל מצבים מורכבים ניבטים מתוך דפיה וגם כאן –הקושי לא מוסתר. התוצאה לא נאלמת ולא נעלמת. מעוררת למחשבה.

מאת: אורי אגוז, מנחת 929, גבעת שמואל, תשרי, תשפ"ו