929 בראשית פרק א פסוק כו
- Beit Midrash Kulana
- 30 בספט׳ 2025
- זמן קריאה 1 דקות
"וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ" (בראשית א, כו)
אומר המדרש, שבשעה שבא משה לכתוב את התורה מפי השם, נתקל בפסוק הזה ובא אל הקב"ה בשאלה – הרי אם ייכתב "נעשה..." יאמרו המעליזים שהקב"ה לא לבדו ברא את האדם. שהוא לא יחיד כמו שנטען, ובכך יינתן פתחון פה לאלו הכופרים בו. ענה לו הקב"ה משה כתוב. ועדייין תמה משה. שב הקב"ה ואמר לו: האדם הזה שאני עומד לברוא, אעמיד ממנו גדולים וקטנים. יצאו ממנו גם גדולים, בתורה, במעשים, בהנהגה. וגם קטנים. מנהלים חיי יומיום ושגרה. ילמדו ממני הגדולים דרך ארץ. שאם אני, הקב"ה, משתמש בלשון נעשה, דהיינו שואל רשות מן המלאכים, הרי גם האדם הגדול צריך להידרש ולהתייעץ בקטנים ממנו כשהוא פועל ולא רק זאת, אלא גם להכליל אותם איתו בשיח.
הבעל שם טוב, מייסד החסידות, אמר שלא למלאכים הופנתה הפנייה נעשה, כי אם אל האדם עצמו. כל הברואים האחרים נבראו בלשון ציווי: "יהי" ורק על האדם נאמר "נעשה". יחד נעשה אדם, השם והאדם יחד. כי אם אין האדם רוצה להיות אדם, גם האלוקים לא יכול לעזור לו.
מאת: אורי אגוז, מנחת 929, גבעת שמואל, אלול תשפ"ה
תגובות