929 פרק ג

"וַיֹּאמֶר, הָאָדָם: הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי, הִוא נָתְנָה-לִּי מִן-הָעֵץ וָאֹכֵל" (בראשית ג, יב)

התורה, אומר מדרש תנחומא, התקיימה עוד טרם הבריאה, וכתובה היתה באש שחורה על אש לבנה.          כל מילה ומילה, נצרבה מלכתחילה. אם כך, הרי גם השתלשלות העניינים של האכילה מעץ הדעת, היתה נתונה עוד בטרם הכל נברא. אם ידע הקב"ה עוד בטרם ברא את האדם, שהאדם עתיד להפר את הוראתו, למה נתן לו הוראה כזו? 

שְׁלוֹשׁ הַמִּלִּים הַמְּשֻׁנּוֹת בְּיוֹתֵר | ויסלבה שימבורסקהכְּשֶׁאֲנִי הוֹגָה אֶת הַמִּלָּה עָתִידהַהֲבָרָה הָרִאשׁוֹנָה כְּבָר נֶהְפֶּכֶת לֶעָבָרכְּשֶׁאֲנִי הוֹגָה אֶת הַמִּלָּה דְּמָמָהאֲנִי הוֹרֶסֶת אוֹתָהּ.כְּשֶׁאֲנִי הוֹגָה אֶת הַמִּלָּה מְאוּםאֲנִי יוֹצֶרֶת דָּבָר-מָה, שֶׁשּׁוּם אַיִן לֹא יָכִיל.   

[מתוך "בשבח החלומות", הוצאת קשב לשירה, תירגם רפי וייכרט]

מרגע שהדברים מתחילים להתממש, הם מתחילים לקבל צורה משל עצמם. הכל צפוי והרשות נתונה, כבר מבראשית. הכל מתממש ומשתנה מעצם בריאתו ולאדם יש בחירה חופשית.

אז מי האחראי למה שאירע?

נָתַתָּה עִמָּדִי  אומר ראב"ע, אתה עצמך נתת אותה, אתה השם היית הסיבה. ומפרש הרמב"ן:          "אתה בכבודך נתת אותה לי לעזר, היא נתנה לי מן העץ , והייתי חושב שכל אשר תאמר אלי יהיה לי לעזר ולהועיל". מנגד פירש רד"ק, אתה נתת לי אשה כזו שהסיתה אותי לאכול, אין זה באשמתי.

בדרך הרמב"ן, מנסה האדם לפייס את השם ולהסביר לו שסמך עליו.  ואילו לפי רד"ק, האדם מפנה אליו אצבע מאשימה. משותף לשתי הפרשנויות, שהאדם לא לוקח אחריות על המעשה שלו. 

אַיֶּכָּה

בסיפורי חסידים (הרב ש.זיון) מספרים על האדמו"ר הראשון של חב"ד, האדמו"ר הזקן בעל התניא, שכאשר ישב בבית האסורים ברוסיה לשם הושלך בגלל הלשנה (בגין סכסוך יהודי פנימי) והופיע מולו אחד השרים המכובדים ושאל אותו איך יתכן שהאל היהודי שאל את האדם "איכה", הרי הכל צריך להיות פרוש בפניו. שאלו האדמו"ר הזקן, האם אתה מאמין שהתורה נצחית? השיב לו שכן. אזי אמר לו האדמו"ר הזקן שבכל זמן קורא השם לאדם ואומר לו: איכה? הוא מבקש לדעת איה הוא שרוי בעולם: "הנה לאדם נקצבו ימים ושנים, שבכל יום ובכל שנה יעשה הטוב עם השם ועם אנשים, ועל כן התבונן, איה אתה בעולמך, כמה שנים עברו עליך ומה עשית באותן השנים: הרי היית, למשל, כך וכך שנים מה עשית בשנותיך, האם היטבת למישהו?... "  חייך השר ושחרר את האדמו"ר.

ד"ר איתן לבוב, פסיכואנליטקיאי ופסיכיאטר, פיתח שיטה שנקראת "איכה, הקשר המגדל".                התפיסה מניחה דימוי ההורה כמגדלור שדרך שאלת השאלות מזהה איך להתוות נכון את הדרך לילדו כשההורה מאיר את עצמו בצורה מדויקת. לשם כך, ההורה מוזמן לזהות את הערכים שלו, המגבלות והקשיים שלו במפגש עם ילדו, ומתוך כך ללמוד לתת מענה מותאם לילד באופן בהיר. 

עבור כולנו איכה היא קריאת כיוון לדייק לעצמנו את הדרך שלנו ולדעת שמזמן לזמן אולי תהיה לנו תשובה שונה אבל כל עוד השאלה נשאלת, הנתיב בע"ה מתברר.

מאת: אורי אגוז, מנחת 929, גבעת שמואל, אלול תשפ"ה