929 פרק ד "וַהֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּוֹ." (בראשית ד, ז).

בספרו "איש האמונה הבודד" מציג הרב סולובצ'יק שתי תפיסות לדמות האדם בהסתמך על סיפור הבריאה: איש ההדר – האדם שנברא בפרק א' וקיבל הוראה למלא את הארץ בצאצאיו ולרדות בחיות שנבראו בו והוא נדרש להנהיג את העולם ולהכניע את הטבע ולהפכו משרת לצרכיו. איש ההדר נברא יחד עם הנקבה ומשכך הום יוצאים יחד בכוחם המשותף למשימה ברורה של שליטה בעולם.

וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ"

ומנגד, איש האמונה הבודד שנברא בפרק ב', נדרש ליחס שונה מול הטבע.

"וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ"

איש האמונה הבודד צריך לשמור על הקיים, לטפח אותו, ומאחר ונברא בודד וזכה לבת זוג רק אחרי שעצם נלקחה ממנו, הוא למוד הקרבה. מבין את המחיר של דיאלוג עם טבע ועם אדם. לא איש של כיבוש והכנעה אלא איש שותפות. איש האמונה מעז להציע שאלות על מהות העולם וכל הוויתו הרוחנית מנוגדת לפונקציונליות והמעשיות של איש ההדר. הוא יהיה מוכן להניח לספק לקונן בו בניגוד לאיש ההדר שטבע הכבוד לא יכול לאפשר לו פקפוק. קין איש ההדר נפגע מול דחיית המנחה בידי האל עלבון גשמי, בסיסי.            לכאורה הוא לא בדיאלוג, הוא נועד להכניע ולכבוש ומשכך כל דחייה פוגעת באגו שלו ובדימוי שלו את עצמו. מול השקט של הבל איש האמונה הוא מתפרץ כי הדחייה מרסקת אותו.

אבל אולי גם הוא צמא לשיח?

"הֶבֶל אָחִי אַתָּה יָשָׁן

וְיָפֶה לְהַפְלִיא הוּא מַרְאֵךְ

יָפֶה כָּל כָּךְ כְּמוֹ שֶׁאַתָּה עַכְשָׁו

עוֹד טֶרֶם רָאִיתִי אוֹתְךָ

...

בּוֹאִי חַוָּה בּוֹאִי וּרְאִי

אֶת אָחִי הַשּׁוֹכֵב פֹּה עַל הַגַּב

כֹּה שָׁקֵט וְשֶׁלָּן וּמָלֵא מַחֲשָׁבוֹת

הוּא אַף פַּעַם בָּעֲרִיסָה לֹא שָׁכַב

הַאִם מֻנָּח הַשֶּׁקֶט בְּתוֹךְ מַהוּתִי

אוֹ שֶׁמָּא בְּךָ הוּא מֻנָּח?

בְּטֶרֶם הַיּוֹם עוֹלֶה וְעוֹלֶה 

אֱמֹר עַנְנֵי אָח"

 (מתוך שירי חומש למשורר היידי איציק מאענגר בתרגום חיים חפר)

איציק מאענגר שכתב את שרשרת שירי החומש ב-1935, ביקש לגעת בלב הדרמה הפסיכולוגית שלא מופיעה בסיפור התנ"כי. את המבט של קין על הבל הוא מפרש מתוך עולם עכשווי קיומי שמבין ששונות היא אולי מקור לשנאה אבל גם מחפש חיבור. מאנגר מנסה להתחקות אחרי האהבה שנסתרת בתוך העלבון.

סולובצ'יק חושב שבתוך כל אחד מצויים שני הקצוות וגם מאנגער מניח ככה. שקין מתאווה לשקט של הבל, מתגעגע ליופי שלו ולשקט שלו ובסוף גם לעצב שבו, עצב שרק ספק יכול לעורר. 

ומשכך, אם שני הצדדים נמצאים יחד באותו אדם, מבטיח השם לקין שאם ייטיב שאת, אם ידע לשאת את משא האופי שלו ולהתמודד איתו, יצליח למשול בתשוקה לכבוד והדר ולרסן אותה. 

ואם לא – ירבוץ היצר הרע בפתח ביתך אומר ראב"ע, יארוב לך ויחכה והמפלה קרובה להתרחש.

עכשיו רק נותר להכריע. כי לא רק איש ההדר נע בין הקטבים, גם איש האמונה הבודד.

"בתנועה מתמדת בין קוטב ההדר הטבעי ובין קוטב הענווה" הוא נמצא אומר סולובצ'יק. 

כמו כולנו.

"וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהו"  (בראשית ד, ח)

המרכיב הכי חזק בטיעונים שלי כסניגורית וגם כתובעת היה המניע. הוא היה הבסיס להבנה מה התחולל בנפש האדם בשעה שפעל כמו שפעל. "MENS REA" זה נקרא בלטינית, מחשבה פלילית. מתוך תפיסה שהאשם נובע ממידת האחריות של האדם, וזו נגזרת מרמת המודעות. 

החוק ביקש לדרג בעבירות תוצאתיות את אותו עולם נסתר של מחשבות שמקננות בלב אדם בעת שביצע מעשה אסור – החל בקלות דעת שהיא נטילת סיכון בלתי סביר לגרימת התוצאה שבסוף אכן קרתה,          דרך אדישות לתוצאה, עובר בפזיזות, כלומר עצימת עיניים  לתוצאה כשאתה מבין שהיא עלולה להתרחש ועד כוונה מובקת ומכוונת של עשיית מעשה במטרה לגרום לתוצאה הקשה שלו. 

שורת מבחנים שנועדה לבחון לב ונפש שסמויים מן העין. והנה כאן, ברצח הראשון בתורה, חותמת התורה את המעשה במילים "ויאמר". אמנם מתוארת לפני הבאת המנחות לשם, כשאר השם שועה למנחת הבל מן הצאן ואינו שועה למנחת קין מן האדמה, "ויִּחַר לְקַיִן מְאֹד, וַיִּפְּלוּ פָּנָיו". (בראשית ד,ה) אבל אחר כך השם נותן לו הכוונה, שישלוט בזעמו ואז מתואר שהחליפו ביניהם דברים. "ויאמר" .

אבל מה נאמר אין לדעת. אז מה באמת הוביל לסכסוך ולרצח הראשון? 

"על מה היו מדיינים? אמרו: בואו ונחלוק את העולם. אחד נטל הקרקעות, ואחד נטל את המטלטלין....

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר: שניהם נטלו את הקרקעות ושניהן נטלו את המטלטלין, ועל מה היו מדיינין? אלא, זה אומר: בתחומי בית המקדש נבנה, וזה אומר: בתחומי בית המקדש נבנה... 

אמר רבי הונא: תאומה יתירה נולדה עם הבל. זה אומר: אני נוטלה, שאני בכור; וזה אומר: אני נוטלה, שנולדה עמי. ומתוך כך - 'ויקם קין". (בראשית רבה, כב, ז)

שלושה הסברים נתנו חז"ל לסכסוך שפרץ, שלושה הסברים שהם המניעים בעיניהם לפרוץ מלחמות בעולם: הראשון עוסק במלחמה של כוח. על טריטוריה. שליטה. קין והבל מחלקים ביניהם את העולם,  קין נוטל את הקרקע והבל את המטלטלין ואז מתחילה המריבה כשקין מצווה מהבל שיסור מהקרקע          והבל מצווה על קין לפשוט את המטלטלין. ריב איום על כוח ושליטה.

ההסבר השני שמציגים חז"ל הוא שאחרי חלוקת העולם, רבו קין והבל בחלקת מי ייבנה בית המקדש. מלחמה דתית קנאית על המקומות המקודשים. מלחמה על הבכורה, מלחמת דת.

ההסבר השלישי שוהה בתחום האישי. לקין נולדה תאומה אחת ולהבל שתי תאומות. כל אחד מהם התחתן עם תאומת אחיו ועל התאומה הנותרת פרצה מריבה. זו מלחמה על השתייכות, קנאה, ולמרבה הכאב רצח נשים ורציחות על בסיס קנאה וכבוד מצויים בעולמנו עד היום.

אז מה שם קרה?  / טעות או כוונה?במי בעצם האשמה?חילופים ראשונים/ משחקים אסורים,קנאה חסרת מעצורים.קלות הדעת, תאונה?טירוף של רגע? החלטה?אולי רעב לחום ואהבה?על מה הייתה המריבה?

(קין, מאת יהודה פוליקר, שיר שהוקדש לאחיינו של פוליקר ז"ל, שמצא את מותו כחייל כאשר חייל אחר הלם בראשו בקסדה נוכח סכסוך ביניהם) 

מאת: אורי אגוז, מנחת 929, גבעת שמואל, אלול תשפ"ה