929 שמות פרק לה-מ
- Beit Midrash Kulana
- 25 בינו׳
- זמן קריאה 3 דקות
בסיס המשכן הוא לא תרומה. אבל נתינה מחייבת נדיבות לב. כל אשר ינדבנו לבו. אופיו של המביא ישתלב פנימה. כל אחד מבני העם יהפוך להיות חלק. אחרי מה שהתרחש, הם צריכים להיות מחדש חלק בהיווסדות המשכן. התרומה היא הזדמנות פנימית.
נתינה היא זיקה בין האל לעמו. המשכן והחיבור ולמעשה הברית כולה, לא יכולה להיות מבוססת רק על חובה אלא גם על אופיים של התורמים ועל זיקתם ועל נכונותם לקחת חלק.
תודה נבנית מנתינה וזיקה של זהות.כל אחד מהשותפים מביא את המורשת שלו.
כך שהתכונות שלך משתלבות, המשכן הופך מקום מנחם ולא מקום שהוא תזכורת לכשלון.
בנוגע לשאלה מהיכן היו להם בכלל החומרים למשכן? צריך לזכור שהם נמצאים על דרך הסחר המרכזית. מסורת נוספת מהמדרש אומרת שחלקם הובאו ממצרים והם נשמרו לצרכי המשכן עוד מימי יעקב. (פרק לה)
התכונות שנדרשות לבונה המשכן הוא הבנה של תכלית המשכן, התכלית האנושית שבו.
רוח חוכמה תבונה ודעת. אנשי מקצוע בקיאים בכל מלאכה. ביכולתם לחשוב מחשבות ולקרוא תוכניות. אבל כאן נדרש משהו נוסף:
"..קָרָא יְהוָה בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן־אוּרִי בֶן־חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה׃ (לא) וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל־מְלָאכָה׃ (לב) וְלַחְשֹׁב מַחַשָׁבֹת לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת׃ (לג) וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל־מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת" (פרק לה)
בצלאל ואנשיו אוספים את התרומות ונאמר להם די. אי אפשר להיסחף ולתת בלי גבול. כך גם החומרים היקרים שניתנו להם. חומרי הכיור הם תרומת הנחושת לנשים שצבאו ודרשו לסייע בזכות מראות ממורקת אומר המדרש. מניין היו להן כ"כ הרבה מראות? ר אברהם בן עזרא אמר שהמשכן יצר תנועת פנימיות. לא היה להם צורך להתבונן כי החיבור למשכן הסיר מהן כל טומאה.
רש"י אומר שחיי מצרים הביאו את הגברים להתנזר מנשותיהן. הנשים רצו זוגיות לעתיד, זוגיות שיכולה לחלום לכן ניסו לפתות אותם דרך מראות. עכשיו כשנעורה אותה טהרה בזכות המשכן והחיבור בינם לבין הגברים מתקיים, הן מוכנות למסור אותם.
אפשר גם לראות במראות את ההשתקפות של העתיד. עתיד שיהיו בו אמון ויושרה. חיבור באופן אחר בין האנשים, לא השתקפויות שהן מראות שמרחיקות את הקשר הישיר.
הפירוט המדוקדק בבנית פרטי המשכן, המנורה היפהפיה עם הפיתוחים, שלב שלב מתואר כיצד היא תיבנה, המזבח, הארון והמצע שעליו ישאו אותו, כולם מפורטים ונראים כמלאכת מחשבת מפוארת שכולה אות לרוממות הנפש אליה יגיעו בעידון המידות שלהן (פרקים לז-לח)
אותו אופן של קירבה נמצא גם בלבוש הכהן הגדול שמפורט גם הוא עד כדי ההוראה לתפור שולי שפה לפתח המעיל כדי שלא יקרע. את שמות השבטים נושא הכהן גם על כתפיו, אות לאחריות שהוא נושא אותם איתו וגם סמוך ללב, אות האהבה. (פרק לט)
חתימת ספר שמות מובילה לסיום בניית המשכן. כמו שבורא ספר בראשית בית לבני האדם, בורא ספר שמות בית עבור בני ישראל. על פי מקובלי הזוהר, פינה עצמו השם כדי ליצור חלל ומרחב לבני האדם וכך נוצר העולם. בחתימת ספר שמות יורד ענן מעל המשכן ומשה לא יכול לבוא כי כבוד השם מילא את המשכן. בתחילת ספר שמות נדרש משה לבקש מהשם הוכחות לקיום האל כדי לשכנע את העם ללכת אחריו ולהאמין בו, כעת אחרי הדרך הארוכה שעברו במדבר ואחרי שתהליך ההתגלות חווה גם שבר גדול של חטא העגל, מתקיימת השיבה חזרה בדמות בניית המשכן והשבת החיבור בין השם לבין העם.
אחרי חטא העגל הוא פונה ומבקש מהשם שיאמר לו מי הוא, אם נא אמצא חן בעיניך הודיע לי מי אתה, וכעת יכול משה לבוא לכבוד המשכן כי כבוד השם מילא אותו והנוכחות מלווה ונמצאית. במרחב ההיוודעות בין העם לבין השם יש גם מקום של ערפל, לפעמים של הסתר פנים, כמו בכל מערכת יסחים, אבל כעת הקשר נוכח ושריר. מכאן נמצא העם בקרבה להשם ובקרבה לארץ כנען ותהליך חדש מתחיל.
הכותבת היא אורי אגוז, מנחת 929 בגבעת שמואל
פרשת ויקהל אתר כיפה אורי אגוז
פרשת פקודי אתר כיפה אורי אגוז
תגובות