929 שמות פרק ד

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם, אוֹ מִי-יָשׂוּם אִלֵּם, אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר--הֲלֹא אָנֹכִי, יְהוָה".  

משה חושש מאד ומציב שאלה אחרי שאלה לקב"ה לוודא שיוכל לעמוד באתגר. השם מצייד אותו בניסים גלויים. מטה שהופך לנחש ובאחיזה בקצה זנבו חוזר להיות נחש; יד שמוכנסת מתחת לזרוע ויוצאת מצורעת ואז מוכנסת שוב ונרפאת, ובסוף, מים מן היאור שבבואם במגע עם היבשת יהפכו לדם. ועדיין אומר משה, לא איש דברים אנוכי.

"תן לאדם כוח ותגלה מיהו" אמר לינקולן.

אדם שש אלי כוח, שש לשררה, עלול להתגלות כמנהיג מסוכן לעמו ומיטיב לעצמו. משה שונה. הוא מוסיף ומקשה על השם ומקבל את התשובה ברגע שאני עימך, אתה בטוח. הרי מי שם פה לאדם. יש בזמה משהו כל כך מנחם. לדעת שאת הקול הזה שאת מבקשת להשמיע בעולם, את טביעת האצבע הייחודית הזו, טבע בך הקב"ה, וכמו שאמר הרש"ר הירש, דע כי הגעת לעולם הזה בתנאים האלו ולמפגשים האלו כי בכל אדח מהם טמון הדבר המדויק ביותר עבורך. לא סתם את פוגשת במישהו ומילים שלו מהדהדות בך, לא סתם את בוחרת לעבור מסע מסוים או להצטרף לתוכנית מסוימת, אם תאזיני בצורה מדויקת ללב ולאוזן שלך, תמצאי למה כי מה שתמצאי זו הסיבה.

מאחר ומשה מסרב להשתכנע, חורה אף השם ואז הוא שולח לצידו את אהרן.

מכאן ואילך ילווה אותו אהרן במסע המפרך הזה, ידי ימינו.

האחים הראשונים בחומש שהם בני ברית. מלווים אחד את השני, תומכים אחד בשני. נמצאים שם בלי קנאה ומובילים יחד, כל אחד עם החוזקות שלו.

יהיה להם משבר עם הדברים שתאמר האחות מרים על ציפורה, אשת משה כאשר תכנה אותה אשה כושית ולכן תלקה בעונש, אבל כאן, הדרך נפתחת, ואותה אשה כושית בלעז, היא זו שמלה את בנם גרשם, כי גר הייתי קרא לו משה בארץ מדין, ויוצרת ברית דמים גם שלה כאשה שהולכת אחר בעלה בדרך.

המדרש אומר שהיא רצתה לבוא כבר מההתחלה. שמשה אמר לעם שהיא איתו כדי שיבין העם שאם הוא לוקח איתו את אשתו וילדיו, סימן שהוא סוטח בתוכנית האלוקית.

ברית דמים, דרך מפתחת, אח שיוצא איתו לדרך וחותן שנותן לו ברכת הדרך ואז זקני העם שיקבלו את מרותו ואמון בהשם לאחר שיראה להם את האותות. המפגש מצליח. הוא יוצא לדרך.

אורי אגוז, מנחת 929 בית מדרש כלנה, גבעת שמואל.