929 במדבר פרקים ו-ז

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר:

כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמוֹר לָהֶם:

יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ.

יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.

יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.

וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם." (פרק ו, כב-כז)

המדרש מפרש שכל אחת מן הברכות מקנה הגנה בתחום אחר –יברכך וישמרך הכוונה בהיבט הממוני. יתמוך ויסייע לך להצליח. ישמור אותך מפני ליסטים שלא יגנבו ממך.

יאר... הכוונה יעניק לך מאור פנים ויכולת לנשיאת חן בעיני הציבור, כלומר סוג של הצלחה חברתית, קהילתיות, חיבור. 

וישא – כלומר הענקת חיי שלום ושלווה. נחת בהיבט רחב יותר, כולל הלאומי.

קמעות שנמצאו במערות קבורה בגיא בן הינום בירושלים נשאו עליהן פסוקי ברכות של ברכת כהנים. ממצא שמתוארך ל-600 לפני הספירה והוא הממצא הקדום ביותר של טקסט מקראי ונמצא היום במוזיאון ישראל, עדות לחיים הרוחניים של עם ישראל בימי בית ראשון.

ברכת כהנים שממוקמת מיד אחרי הבחירה של אדם שרוצה להיות נזיר, מדגשיה את משמעות החיים הרוחניים גם לפרט וגם לכלל, שהרי ברכת כוהנים מויעדת להיאמר מול העם והכהנים מברכים כיום את העם בימים רגילים בתפילת שחרית בבית הכנסת ובשבת בתפילת מוסף.

הטקס שכולל נטילת ידיים, הסרת המנעליים ואז החזקת אצבעות הידיים באופן מסוים, מחייב כל אדם שנמצא בשמיעה, שכן לפי המדרש ברכה שורה ואדם שלא שומע כמו עבד שלא רוצה לזכות בברכה. 

ומכאן מוביל אותנו הפרק לפרק הבא על הבאת הקורבנות. מפורט בדקדוק את שמות נשיאי השבטים והקורבן שמביא כל אחד. למרות שכל קרבן זהה לחלוטין, התורה חוזרת על כל אחד בנפרד.

מדרש במדבר רבה אומר שלכל נשיא הייתה כוונה רוחנית אחרת בקרבנו כך שחזרו על השמות בגלל השוני אבל גם בגלל הזהות. זהו יסוד עצום בחינוך: אותה פעולה יכולה לבטא עולמות פנימיים שונים. ורוצים גם להדגשי את הזהות במעשה בין כולם ולא להגדיל אחת על חשבון השני אבל גם לתת מקום מיוחד לכל אחד.

נחשון בן עמינדב למטה יהודה הוא הראשון שמקריב. ואומר המדרש

נחשון זכה לכך בזכות שקפץ לים סוף ראשון.

הנהגה ניתנת למי שיודע ליטול אחריות לפני כולם.

הכותבת היא עו"ד סא"ל (מיל) אורי אגוז, כותבת סיפורי "קשת אחים".