929 במדבר פרקים יח-יט

שני נושאים משתלבים בפרקים הללו –ראשית מתנות הכהונה. המעשר, הביכורים, פדיון הבן. תהליכים טקסיים מפורטים לפיהם המדרש מדגיש שהכהונה איננה פריבילגיה אלא אחריות כבדה.בני שבט לוי עליהם נמנים הכהנים והלווים לא מקבלים נחלה אלא במקום את הנתינה הזו של העם שמחליפה את נחלת האדמה. המתנות נועדו לאפשר לעוסקים בקודש לחיות, אך גם להזכיר שהם תלויים בעם ולא נפרדים ממנו.

ואז מגיע פרק יט, כביכול פרה אדומה היא סמל הפרדוכס המנוגד למתווה המוסדר של הכהנים והלווים. המטהר נטמא והטמא נטהר. הדרך להיטהר היא על ידי הכנת פרה אדומה תמימה שלא עלה עליה עול (חופשיה מהטומאה). את אפר הפרה מערבבים עם מים חיים ומתיזים על האדם שיטהר. בהר הזיתים, יש מקום בו נמצאו שרידים רבים של בערה, מקווה טהרה ובור עצום שמתאימים בגודלו למדורה. אלו ממצאים שנמצאים במדויק מול קודש הקדשים בכיפת הסלע בקו מזרח-מערב. האמונה היא ששם נמצאו פרות אדומות לחלוטין ללא שערות לבנות או שחורות, ואז מולאו מים ממעין מים חיים בכלי טהור, עליו פוזר אפר הפרה, ואזוב נטבל במים והוזה על הרוצים להיטהר. טמא מאדם מת שהיזו עליו מהאפר ביום השלישי, יוכל לטבול ביום השביעי במקווה ואז נחשב טהור. חז"ל רואים בכך “חוקה” שמלמדת שיש גבול להבנה האנושית. פרה אדומה היא מצווה שנקבעת כחובה לקיים, כשלמרות כל ההסברים והרצון לקשר בין מוות לבין החובה להיטהר והיכולת להמשיך לחיות למרות האובדן, פרשת פרה אדומה קובעת כלל שצריך לקיים. 

איך שני הפרקים מתיישבים אחד עם השני? באופן משלים –האחד נותן הגיון להתנהלות שנקבעה, שגם היא לכאורה פסיקה מוחלטת – כי למה דווקא שבט לוי הוא השבט הנבחר? אני זוכרת את עצמי גאה בסבא אריה לייב לויט שהוא משבט לוי לעומתנו כי אבי היה מישראל. תמיד ראיתי בעצמי בת לוי בגלל המשמעות של ההקשר שלמדנו עליו. אבל גם ההחלטה על השבט וגם על פרה אדומה לכאורה נקבעו והחובה היא לקיימם.

אמונה היא לא תמיד נושא להגיון הייתי אומרת לילדים. אמונה היא בסוף בחירה. ובעצם אתה בוחר סט ערכים מסוים שאתה מאמץ אבל אתה גם יכול להתחבר יותר לחלקו ולחלקו פחות פרה אדומה מניחה לפנינו תביעה לקיום שכביכול הופכת את האמונה למחייבת קיום. ואם לא תקיים סימן שאינך מאמין. מעין מבחן. אבל אולי אפשר לראות זאת יותר בצורה של תנועה. תנועה אמונית שטבעית לאדם נוכח הסערות והתקופות שהוא עובר בחייו. יש חוט מקשר ולעיתים הוא קרוב יותר ולעיתים מתרחק. נכון שזה נשמע אולי לא מספיק אבל ברגע משבר, בעיני, עדיף קשר חלקי על פני קשר שמתנתק לחלוטין.

אורי אגוז היא מנחת 929 בגבעת שמואל

כותבת סדרת סיפורי קשת אחים, keshet-achim.com