929 במדבר פרקים כב-כד

אחרי הנצחונות של עם ישראל על סיחון מלך האמורי ועל עוג מלך הבשן, בלק מלך מואב חושש ומבקש עזרה כביכול לא צבאית אלא רוחנית מבלעם, שיעזור לו לקלל את עם ישראל. בלק מבין שלעם ישראל יש כוח רוחני ולכן מנסה להילחם בהם בזירה הרוחנית. לי זה הזכיר את הנסיון לעוות את הדימוי של עם ישראל –להפוך אותנו לאשמים ברצח עם אחרי ה-7.10, כשברור שבנו רצחו ופשעו. 

בלעם מוצג כדמות מורכבת: נביא בעל כישרון רוחני אך מוסר מעוות. האתון הרואה את המלאך לפני בלעם מדגישה את עיוורונו המוסרי. הוא לא רואה את הכל בצורה נכוחה. 

חז״ל מתארים את בלעם כדמות רבת סתירות: מצד אחד אדם בעל כוח נבואי עצום. מצד שני, אדם מושחת מבחינה מוסרית. במדרש נאמר:

 “לא קם נביא עוד בישראל כמשה. בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם. ומנו? בלעם.”

ההשוואה ל־משה נועדה להדגיש את הפער בין כישרון רוחני לבין מוסר. לפי חז״ל, בלעם קיבל יכולות גבוהות כדי שלא יוכלו אומות העולם לטעון: “אילו היה לנו נביא כמשה - היינו צדיקים.”

אבל בניגוד למשה, שמשתמש בכוחו למען העם, בלעם משתמש בכוחו לשם כבוד, כסף ושליטה.

וזו דוגמת האתון המדברת: בלעם יוצא לדרך למרות אזהרת השם. מלאך ניצב בדרך, אבל בלעם אינו רואה אותו. דווקא האתון רואה וסוטה מן הדרך. בלעם מכה אותה שוב ושוב, ואז האתון פותחת את פיה ומדברת. המדרש רואה כאן מהפך אירוני: הנביא “הרואה”, עיוור בעוד שהבהמה — רואה את האמת. חז״ל לועגים במידה מסוימת לבלעם: אדם שמתיימר לראות נסתרות אינו מבחין במלאך שנמצא מולו  המשמעות היא שגם לא כל מי שמדבר בשם האל אכן מבין את רצון האל.

“מה טובו אוהליך יעקב”, זהו רגע המפנה. בלעם עולה להר כדי לקלל ובפועל יוצאות מפיו ברכות. הידועה היא טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל, והמדרש מסביר שבלעם ראה שפתחי האוהלים אינם מכוונים זה מול זה, כלומר, יש צניעות וכבוד לפרטיות. והוא מהלל את הגבולות האלו. חז״ל ראו בפסוק הזה תיאור של חברה שיש בה גבולות, כבוד הדדי, חיים קהילתיים שאינם פולשים לפרט.

לכן הפסוק נכנס לתפילת שחרית. בהמשך בלעם מנסה להוציא מילים של חורבן, אבל הקב״ה “הופך” אותן לברכה. מבקש לתאר עם חלש, ויוצא “הן עם כלביא יקום”; רוצה להצביע על חוסר יציבות, ויוצא “לא הביט און ביעקב”. המשמעות המדרשית אומרת שיש כוח גדול יותר מכוונת האדם. גם מי שמנסה להזיק עלול להפוך, בעל כורחו, לכלי של ברכה.

המדרש מתייחס אליו עם חווית החמצה - אדם מוכשר מאוד, בעל יכולת רוחנית נדירה, שיכול היה להיות מנהיג מוסרי אבל בחר בכבוד ובתאווה.

במסכת אבות משווים בין תלמידי אברהם לתלמידי בלעם:

תלמידי אברהם תלמידי בלעם

עין טובה עין רעה

רוח נמוכה רוח גבוהה

נפש שפלה נפש רחבה

(רוח נמוכה כלומר צניעות. נפש שפלת כלומר שפלות רוח, ענווה. לעומת רוח גבוהה שזו שחצנות ונפש רחבה כלומר פועלת מהאגו)

ומכאן ההבנה שהשאלה איננה רק אילו כוחות יש לאדם אלא מה המידות שמנהלות אותם.

בלעם רואה בישראל איום קיומי עוד לפני שפגעו בו בפועל. הפחד יוצר דמוניזציה. כוחן של המילים כאן הוא עצום. ואני בכל קריאה כזו אחרי ה-7.01, הרגשתי את משמעות או העדר כוחה של הסברה לתווך את צעדי ישראל. בעצמי נכחתי בכמה מסיבות עיתונאים בהן ניסיתי לתת משמעות והסבר לפעולות ישראל, להבהיר מה עברנו כאן ואיזה טבח נורא, והרגשתי שלפעמים למרות שבעיני אנחנו היחידים שנאבקים ברשע המוסדר והמאורגן שמובילה קטאר, העולם רואה בזה מניפולציה. אני חווה אותנו כמנבאים סכנה לעתיד, הם רואים בנו סכנה.

מילים הן כוח ממשי שבונה או הורס מציאות. בדיוק כמו אצל בלעם. אבל עיוורון מוסרי, כמו העדר היכולת לראות, יוצרים עיוות. כך שלמרות האינטילגנציה של בלעם, למרות יכולותיו של העולם, כאן זה לא מבטיח מוסריות. 

בסיום הסיפור, עדיין חוטאים בני ישראל עם בנות מואב כי זו היתה דרכו של מואב להפילם. כלומר את קללת בלעם עקפנו, אבל בסוף הדרך, אם אתה תאבד את הקו שלך המוסרי, אתה עלול להפסיד.

כתועפות ראם 

סמדר פלק פרץ

תֵּן לָנוּ לְדַבֵּר מִלִּים רַכּוֹת 

גַּם בְּיָמִים קָשִׁים

שִׂים בְּפִינוּ הֲבָרוֹת פְּרִיכוֹת

שֶׁיִּצְטָרְפוּ לַבְּרָכוֹת

הֵן יָדַעְתִּי-

לֹא תָּמִיד מִלִּים הֵן קוֹלָב

לְהֶמְיַת הַלֵּב

וְעִתִּים הוֹמָה הַנֶּפֶשׁ לְיָמִים בָּהֶם 

עֻזֵּנוּ כְּתוֹעֲפוֹת רְאֵם

וּמִן הַתָּלוּי וּקְפָלָיו

עוֹלָה תְּפִלָּה

אֶל הַמֻּפְלָא

אורי אגוז היא מנחת 929 בגבעת שמואל

כותבת סדרת סיפורי קשת אחים,  keshet-achim.com