929 במדבר פרק א-ד

חומש במדבר. לצאת למסע לקראת היעד. כשסיימתי כיתה י"ב החלטתי לצאת למסע הישרדות. בין הלימודים לבין הגיוס שהפך להיות תחילת עתודה, היה לי צורך לעשות משהו משמעותי עצמאי. להורים סיפרתי שאני נוסעת להתנדב בקיבוץ, וגם תכננתי להגיע בסוף לקיבוץ, אלא שברדך חציתי לפי התחנות שסיקרנו אותי מצפון לדרום. זה התחיל במושב עין איילה, שם הלוויתי מחברה את הגז מדמיע שלה שהיה לה כחיילת, ואז עצירה בתל אביב (בעצם הגעתי לפארק רמת גן, אבל עבור חיפאית זה היה היינו הך) לישון ישנתי בבית הצנחן שאיכשהו הצלחתי לשכנע אותם שיתנו לי חדר, ומשם נדדתי עשרה ימים במסע הישרדות משלי בתוך ישראל. עם תיק גב, מפה, מים, וגז מדמיע (הנכס הכי חשוב שהיה לי מבחינתי עד שהלך לי לאיבוד...) נדדתי לכיוון ים המלח, מצדה, עין גדי, עין בוקק (כולל טעות ניווט שעלתה לי בחמש שעות צעידה נוספות והתייבשות), דרך ערד ועד אילת.  בקיצור מסע נדודים. הצורך לעשות משהו חדש שיסמן את המעבר והסיום של פרק היה חזק.           המפה והמים והגז המדמיע, הכי חשוב, היו עמוד האש והענן. גם ההתברברות בדרך היתה חלק מהעניין, וכדי לא לשקר להורים, שהיו משתגעים לו היו יודעים היכן משוטטת לבד  הבת הבכורה,        גם נמנעתי מלעדכן איפה אני. כמה חכם. וככה הסתובבתי במסע ההישרדות שלי, כולל התחמקות מבני נוער שטעו לחשוב שאני תיירת וכך הבנתי מה הם מתכננים, ובקיצור –מה יותר בריא וחכם לעשות אי אז בשנות האינתפיאדה מלשוטט כה. ב"ה שהשם אכן שמר עליי. יש כנראה דחף אנושי פלוס גיל התבגרות שמניע אותך לצאת לדרך בתנופה.

וגם בני ישראל שיוצאים למדבר זקורים לתנופה הזו. אחרי שכבר קיבלו את עשרת הדיברות, אחרי ששמעו תורת כהנים,  מתחילה כעת הצעדה הגדולה של 40 השנה וכך נפתח החומש, בשנה השנייה, בחודש השני, ליציאתם ממצרים.  ולפני היציאה, כדי לנטוע בהם ביטחון בכוחם, נערך מפקד. מפקד העם. המדרש מדגיש שהמפקד איננו פעולה טכנית אלא ביטוי לאהבת השם לישראל — “מתוך חיבתן מונה אותם כל שעה”. הספירה באה להעניק לכל אדם מקום ושם בתוך המחנה הלאומי. מדור העבדים שנמדדים לפי תפוקה אבל אין בהם יחודיות, הם הופכים לדור שנערך למסע ולצבא רוחני ולאומי במדבר, מסע שבו כל אחד עומד בפני עצמו. לכל אחד חשיבות כחלק משבט, חלק מעם ישראל. 

בפרק ב מתואר סדר המחנות. המדרשים רואים בסידור השבטים סביב המשכן ביטוי להרמוניה קוסמית: לכל שבט דגל, צבע ותפקיד, אך כולם סובבים סביב המרכז — המשכן. הסדר החיצוני מבטא אחדות פנימית. וחז״ל משווים את מחנה ישראל למחנה מלאכים מסודר סביב כיסא הכבוד.

מאחר ונוכח חטא העגל ניטלה קדושת העבודה מן הבכורות והועברה ללויים, שלא השתתפו בחטא, ממשיך פרק ג ומתאר שאמנם יש יחוס משפחתי אבל האחריות המוסרית היא עיקר הקדושה. גם אם אתה משתייך לשבט שעוסק במלאכת המשכן, אם תפר את חובתך, לא תוכל לשאת בתפקיד. והתפקיד משמעותי ומקנה ערך –נשיאת כלי המשכן שמתוארת בפרק ד. 

המדרשים מתמקדים במתח שבין קדושה לסכנה: כלי הקודש נושאים ברכה, אך מי שמתקרב אליהם שלא כראוי עלול להיפגע. כך בכלל העיסוק בקודש. כשאתה ממיר רעיון ברעיון אחר בלי הכוונה ובגול, אתה עלול להגיע לפנאטיות דתית. ולכן נדרש גבול גם בתוך הקודש. ולכן מופיעה גם חלוקת התפקידים המדויקת בין משפחות הלויים — קהת, גרשון ומררי — כרעיון שלכל אדם ייעוד משלו בתוך עבודת הכלל

אורי אגוז היא מנחת 929 גבעת שמואל בית מדרש כלנה