929 במדבר פרק יא

המתאוננים, המתאווים והמשבר של משה

פרק י"א הוא נקודת מפנה דרמטית בספר במדבר. עד כאן עמדנו בשלב ההיערכות למסע; מכאן מתחילים המשברים שילוו את דור המדבר. 

א. המתאוננים – האש בתבערה (י"א, א–ג)

"וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה'" (יא, א)

התורה אינה מפרטת על מה התלוננו. רש"י  אומר "אין מתאוננים אלא מבקשי עלילה." כלומר לא הייתה כאן מצוקה ממשית אלא חיפוש עילה להתלונן. מדרש ספרי אומר שהביטוי "כמתאוננים" מלמד שלא העזו לומר את הדברים בגלוי אלא רטנו בינם לבין עצמם. 

העונש הוא אש השם שבוערת בקצה המחנה. "וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה'"

העם צועק, משה מתפלל, והאש שוקעת והמקום נקרא תבערה.

ב. המתאווים – משבר המן והבשר (י"א, ד–ט)

"וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה". האספסוף מעורר גל של בכי.

הם אומרים: "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם". מה פירוש "חינם"? אומרת הגמרא: "חינם מן המצוות." כלומר לא שהתגעגעו לדגים, אלא לחיים ללא מחויבות רוחנית.

יש רשימה מפורטת של המאכלים, הקישואים, האבטיחים, החציר, הבצלים והשומים ומנגד תיאור של המן, "וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא". כלומר משתנה לטעמים רבים ולפי הגמרא, הצדיקים מצאו אותו בפתח הבית, הבינוניים יצאו ללקט, הרשעים התרחקו.

אני תמיד השתעשעתי בציטוט לילדים את תיאור המצוקה של משה. כל כך אנושית הפנייה שלו.           כמו רגע משבר של הורה. "לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ" הוא אומר להשם ואז מסביר שלא יוכל לבדו להמשיך לשאת את כל העם וגם את העדר הבחירה שלו הוא מעלה. "לאא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה" (יא, יד)  . יש כאן סוג של הקבלה. בפרשת יתרו (שמות יח, יח) אמר יתרו למשה בעניין מינוי שופטים: "נָבֹל תִּבֹּל ... לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ"

אותו רעיון חוזר כאן, אך הפעם מפיו של משה עצמו ודרמטי מאד: "וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג" מעט מאוד מנהיגים במקרא מגיעים לנקודת ייאוש כה חריפה.  למרות שאליהו בזמן שהוא נרדף, אומר ב־מלכים א' י"ט, ד':  "רַב עַתָּה ה' קַח נַפְשִׁי"

שני מנהיגים גדולים מבקשים למות בשעת משבר לאומי. כשחושבים על ההיסטוריה, גם סטלין ברגעי המשבר מול גרמניה הנאצית יורד למרתפים העמוקים של ברית המועצות ונעלם מהתדר הציבורי. על דיין הוזכרה החרדה שאחזה בו כשהבין את גודל השבר ביום כיפור וחשש מפני חורבן בית שלישי. עוצמת האחריות משליכה באופן טבעי על הבנת סדרי הגודל של הכאוס ושל הסכנה.

ממנהיג נדרש שיראה את הקושי, אולי גם לגיטימי שיהיו לו רגעי שבר, אבל כמו שאומר אחד המנהיגים הגדולים שהתמודד עם שבר עצום, צ'רצ'יל, היכולת שלו להמשיך היתה המנוע המרכזי. גם ברגעי המשבר, היכולת להתאושש הובילה אותו קדימה כמו שאמר עליו בן גוריון: 

"הוא הרים אומה שלמה ממעמקי השפלה ותבוסה, הפיח בתוכה את הכוח הנפשי לעמוד נגד סכנה כבדה... הוא עשה זאת בארץ דמוקראטית, בה נשקו היחיד לאיחוד האומה מאחוריו היה כושר השכנוע שלו. והוא מסוגל היה לעשות זאת על־ידי הצירוף היחיד במינו של תכונותיו – מנהיגות מגנטית, כושר־ביטוי עז, אומץ־לב מידבק, בטחון עצמי עילאי, חוש היסטורי עמוק ואמונה בלתי מעורערת בגורל אומתו." 

והשם מנחה אותו לפתרון –הרחבת המעורבות של ההנהגה המקומית. "אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ"         והם מקבלים חלק מן הרוח שעל משה. כמו שאומר רש"י "כְּנֵר שמדליק נרות רבים ואינו חסר."

הרוח אינה נגרעת ממשה כאשר היא ניתנת לאחרים, ורעיון דומה מופיע שוב גם אצל אליהו ואלישע: 

"ויהי נא פי שנים ברוחך אלי" (מלכים ב ב, ט). הנהגה יכולה לעבור ולהתרחב בלי לאבד מעוצמתה.

אז מתעורר גם הקושי כשמרחיבים את המעגל – אלדד ומידד נשארים במחנה ומתנבאים.

יהושע יד ימינו של משה מבקש לכלו אותם, אבל משה מניח להם להתנבא וכאילו מתבדח איתו שהוא מקנא לו. "המקנא אתה לי? ומי יתן כל עם ה' נביאים" (יא, כט)

בגמרא סנהדרין יז ע"א נחלקו חכמים: מה ניבאו?

יש אומרים שניבאו על מיתת משה. יש אומרים שניבאו על הכניסה לארץ. זהו אחד הביטויים המרשימים לענוות משה. בניגוד למנהיגים החוששים מתחרות, משה שואף להרחבת הנבואה. 

כשהייתי במאית בתחילת דרכי, לקחת על עצמי הרבה מן המשימות. זה הוביל כמובן לעומס גדול וגם לתחושה שלי שאני מושכת לבד את ההפקה. קלח לי זמן להבין שכדי שהפקה תצליח, חשוב לרתום פנימה גם את הארחים. לחלק מישמות במקום לבצע לבד. לחלק תפקידי סמכות לתחומים שונים כדי שגם להם יהיה חשוב שזה יצליח.

זה הלקח שמעביר משה ליהושע אחרי שהתאושש מתלונתו להשם שהוא אינו המינקת שצריך לשאת כל הזמן את העם על זרועותיו . עכשיו הוא מגיב באופן הפוך ומאפשר לסמכות להתפזר גם על אלו שלא בחר. האם זה לא מסוכן? אולי. אבל העוצמה של הנהגה היא היכולת להתרחב גם למקומות נוספים של לקיחת אחריות והשראה במחיר הסיכון.

הכותבת היא עו"ד סא"ל (מיל') אורי אגוז, כותבת סיפורי קשת אחים