929 במדבר פרק יב

מרים ואהרן מדברים במשה

זהו אחד הפרקים הקצרים אך העמוקים. הפרק עוסק בלשון הרע, במעמדו הייחודי של משה ובתפקידם של מרים ואהרן כמנהיגים. 

"וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה". הכתוב מקדים את מרים לאהרן, ומכאן למדו חז"ל שהיא הייתה היוזמת. לפי המדרש, מרים שמעה מציפורה שמשה פרש ממנה, לאחר שהתנבאו אלדד ומידד. מדרש האגדה מתאר שציפורה אמרה: "אוי לנשותיהם של אלו, אם יהיו נביאים יפרשו מנשותיהם כדרך שפירש בעלי ממני." מכאן הבינה מרים שמשה חי בנפרד מאשתו, "ועַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח".רש"י מתאר שכושית הוא דווקא כינוי לשבח. שדווקא בגלל המראה השונה, כך היא שונה במעשיה הטובים. אצלנו לשון כושית נחשב ביטוי פסול, לכאורה לפי רשי, היתה זו לשון שבח.

"הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה'? הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר".  מרים מרחיבה את הטענה שלה. מחד מתחברת לתלונה הקודמת, למשה אסור לפרוש מחיי המשפחה למרות היותו נביא שהרי גם הם לא פרשו למרות היותם נביאים. ומאידך, אולי זו קנאה שהתעוררה אודות המקום והמעמד שלהם. אותו מעמד שרק בפרשת בהעלותך, זכה אהרן לשבחים על שציית למשה, והנה אש הקנאה עולה שוב.

קנאה טבעית שמתעוררת כאשר הם עומדים מול מישהו שזוכה לשבחים עצומים "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה". זה התיאור הישיר ביותר של מידת אופיו של משה.

הרמב"ן אומר שלכן משה גם לא השיב למרים ולאהרן, בגלל ענוותו. לכן הקב"ה מתערב בעצמו. הענווה כאן אינה רק תכונת אופי אלא הימנעות מהתגוננות עצמית והשם מזמן את שלושתם לאוהל מועד.

הוא עורך אבחנה בין סוגי הנביאים: 

"בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ"

אל משה הנבואה היא ישירה, בעוד האחרים מקבלים סימנים דרך משלים וסמלים.

"פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ"

אל משה הוא מדבר באופן ישיר, האחרים מקבלים נבואה עקיפה

"וּתְמוּנַת ה' יַבִּיט"

המפגש איתו בלתי אמצעי כי הוא היחיד שפגש בהשם. בניגוד לכל האחרים.

הרמב"ם מבסס על פסוקים אלו את ההבדל בין משה לכל הנביאים. העובדה שכל הנביאים בחלום או במראה, ומשה רבנו מתנבא והוא ער ועומד, הוא אחד מיסודות האמונה היהודית אצל הרמב"ם,  משה כנביא.

בהמשך, בחומש דברים, יהיה דיון שלם סביב מיהו נביא. משה ינסה לתת לעם יסודות לזהות מיהו נביא אמת כדי שלא שיגו וילכו אחרי נביאי שקר. אבל כעת למרים ואהרן בהירה נוכחות משה ובכל זאת יצאו נגדו באופן מסוים ולכן היוזמת מרים נענשת "וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג"

הצרעת פוגעת דווקא במרים מפני שהיא פתחה בדיבור.

חז"ל רואים בפרשה מקור מרכזי לאיסור לשון הרע. 

"ומה מרים שלא דיברה אלא שלא בפניו של משה, ולא נתכוונה לגנותו, כך נענשה..."

הגמרא משתמשת בפרשת מרים כקל וחומר לחומרת לשון הרע. אם בהתנהלות כזו נחשבה ללשון הרע מובן שגם פגיעה ישירה או דיבור בגנות האדם. אהרן כתוצאה פונה ומבקש ממשה "אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת" ובעצם מודה במפורש בטעות. בשונה נאמר מחטא העגל שם הסביר את העם כמניע להתנהלותו.

משה מתפלל לרפואתה, במה שהופך להיות הטקטס המרכזי בתפילת "אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ"

אלו חמש מילים בלבד ובמדרש נאמר שכאשר אמרו למשה שתפילתו קצרה מדי, השיב: שלא יאמרו ישראל שהוא מאריך בתפילה בשביל אחותו. כלומר שלא יחשדו בו בהטייה למען קרובה שלו בשונה מיחסו לשאר העם. מנגד הגמרא מביאה פסוק זה כדוגמה לכך שאין אורך התפילה מעיד על איכותה: "יש מאריך ויש מקצר."

השם קובע שהיא תהיה בהסגר "תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה" והעם שקשור אליה ממתין למרים. "וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם". והמדרש מסביר שכל העם המתין מפני שכאשר משה היה תינוק: "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק" (שמות ב, ד). מרים המתינה למשה על שפת היאור. לפיכך נפרע לה הקב"ה מידה כנגד מידה. יש כאן הכרת הטוב. וגם של העם - המתנת העם למרים מלמדת שזיכרון חסד קטן אינו אובד. כדברי חז"ל בסוטה ט ע"ב: המתנתה הקצרה של מרים לתינוק משה זכתה להכרה מצד עם ישראל כולו שנים רבות לאחר מכן.

אחרי השבעה באוקטובר, שנה וחצי אחרי, התחלתי לכתוב מנקודות מבט שונות בתוך הישראליות וגם מתוך ההיסטוריה היהודית, את סדרת סיפורי "קשת אחים". מרים הנביאה היתה אחת הדמויות שסקרנו אותי ושעליה כתבתי. ההתמודדויות שלה והדאגה לאחיה שנגזר עליו דין מוות מגיל צעיר לצד מציאת המקום שלה עצמה וההתמודדות מולו סיקרנו אותי.  

(מתוך ההתמודדות הזו כתבה זלדה על מתח בין יוסף לאחיו. השאלתי ממנה קטע קצר)

זלדה

הֲלוּמַת גַּעְגּוּעִים

לְקִרְבַת-נֶפֶשׁ בְּלִי פְּנִיּוֹת

סִפַּרְתִּי לָרוּחַ

שֶׁזָּרַק קֹר אֶל פָּנַי וּבָרַח

כַּמָּה עֲדִינוּת כַּמָּה חָסוּת

כַּמָּה עֵצָה יֵשׁ בַּמִּלָּה אָח.

*

וְכַמָּה קִנְאָה! לָחַשׁ

יוֹסֵף הַצַּדִּיק

שֶׁאֶחָיו זְרָקוּהוּ לַבּוֹר....

*

הכותבת אורי אגוז, מנחת 929 גבעת שמואל. 

כותבת סדרת סיפורי "קשת אחים"- keshet-achim.com