929 במדבר פרקים יג-יד
- Beit Midrash Kulana
- 9 ביולי
- זמן קריאה 4 דקות
12 בכירי העדה, הנשיאים, נשלחים לתור את הארץ. בחומש דברים אומר משה שהיוזמה באה מהעם, אבל כאן השם מורה למשה. רש"י בעקבות המדרש מסביר: הקב"ה לא ציווה מלכתחילה לשלוח מרגלים אלא שהוא הסכים לבקשת העם. 12 נשלחים, וכל המרגלים ראו אותה מציאות:
פירות עצומים. ערים בצורות. עמים חזקים.
אבל הפרשנות שונה. כשהם שבים, עשרה אומרים "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם". ומדברים על הערים הבצורות והקושי להכריע ובעיניהם הארץ היא איום. כלב בן יפונה והושע בן נון (שיהפוך ליהושע בהמשך) הם היחידים שרואים הזדמנות. המדרש שואל מהיכן ידעו מה חושבין עליהם הענקים, ותשובתו שהבעיה הייתה קודם כל בדימוי העצמי שלהם. לעיתים אדם מובס עוד לפני שהתחיל לפעול. חוסר הביטחון הזה הוא המפתח לכל ההתנהלות. פעם הגעתי לאיזה אירוע שמלכתחילה מאד הלחיץ אותי. היו שם כל בכירי התעשייה בקולנוע ורק המחשבה על המאמץ לדבר ולהרשים היה מסרס. לפעמים הציפייה והדימוי שלך מראש מכריע איך תתנהל ואיך תגיב. הייתי כל כך מודאגת מזה שעשיתי מין הסכם עם עצמי –אני לא פונה מיוזמתי לאף אחד. הקב"ה כנראה ריחם עלי כי זה עבד. לא חלף זמן קצר ואחד הבמאים שם שקרא טקסט שכתבתי וידע שאני עובדת על סדרה התחיל לדבר איתי ומשם כבר הרגשתי יותר בנוח. אבל לא תמיד זו הדרך הנכונה פשוט לעמוד ולא ליצור קשר. לפעמים צריך ליזום, אתה חייב ליצור שיתופי פעולה ושיח ואתה יכול לגמרי להחמיץ את פוטנציאל המפגשים החשובים האלה. אז מה עושים? משתדלים כנראה לאמץ את גישת כלב ויהושע. להתסכל על המצב עם תחושת אמון שאם אני כאן אני יכולה להרגיש בנוח. שאני לא בתחרות עם אף אחד ויש לי המקום שלי. כמו שאמר הרש"ר הירש במה שתלוי לי מעל שולחן הכתיבה: דע שהקב"ה הניח אותך במקום ובחיים ובמהלך המפגשים והאנשים והמשפחה שהניח אותך כדי לסלול למענך את ההתמודדות המשמעותית שתקדם ותוביל אותך ואת טביעת האצבע הייחודית שלך. דע.
אבל העם נבהל, בצדק, מדברי העשרה, "ותשא כל העדה ויתנו קולם ויבכו בלילה ההוא". חז"ל אמרו: "אותו הלילה ליל תשעה באב היה" ובעצם הקב"ה קובע : "אתם בכיתם בכייה של חינם ואני קובע לכם בכייה לדורות." המדרש למעשה קושר את חטא המרגלים לשורש החורבנות העתידיים.
יהושע וכלב קורעים את בגדיהם ומכריזים: "טובה הארץ מאד מאד". המדרש מדגיש שהם אינם מכחישים את הקשיים.הם פשוט מאמינים שהקושי איננו סיבה לוותר. השם כבר רוצה לוותר על העם אבל משה מתפלל למענו. זו אחת התפילות הגדולות בתורה. הוא מנסה לשכנען לסלוח להם, לזכור את הבאתם ממצרים, את המהלך המשותף, מתאר את 13 המידות.
אלא שהעונש מתרחש. דור המדבר ימות במדבר. ארבעים שנה – כנגד ארבעים ימי הריגול. המשמעות היא שלעיתים ההיסטוריה נקבעת לא רק על ידי מעשים אלא גם על ידי פחדים.
ואז, לאחר גזר הדין העם מחליט פתאום לעלות לארץ. משה מזהיר אותם: "אל תעלו כי אין ה' בקרבכם" אבל הם עולים וניגפים והמדרש מדגיש - גם התלהבות חיובית והפרזה לא פרופורציונלית בזמן הלא נכון עלולה להיות טעות. השאלה המרכזית לא היתה אם דור המדבר האמין בקיום השם, אלא האם היה מוכן לסמוך עליו מספיק כדי לעבור מעבדות לחירות, מתלות לאחריות וממדבר לארץ.
והוא לא היה מוכן ולכם זו נקודת השבר הגדולה שלו. כשמונח לפתחך עולם שלם שאתה יכול לתור אותו, מסע חיים שממתין לך, ואתה נסגר וחושש ומפחד לצאת לדרך –אתה כופה על עצמך עבדות לתכתיבים שלך על עצמך במקום לחגוג את החירות והבחירה שניתנו לך. וגם –במקרה הכי גרוע תנסה ולא תצליח. לא שווה לנסות?
בפרק הבא, אחרי משבר המרגלים, תגענה מצוות שמטרתן לעגן זיכרון וזהות. הציצית מוצגת במדרש כ”תזכורת ניידת” לערכים ולברית. חיבור לאמון שלך בקב"ה ובעצם עצמך.
שלומי שבן כתב שיר, כנען, על המסע בו צועדים 13 אנשים . ומי ה-13? משה. ואיתו העימות והם מובאים בראשי תיבות, בקוד צה"לי. איך מפלח ההווה את העבר.
שלומי שבן
המקום: אי-שם בנגב המדבריות של צין
שלושה עשר גברים הולכים בחושך בחמסין
בשיירה, בלי מטרה ברורה
כמעט בלי נשק ובלי מים
כלום לא קורה וכעבור זמן מה
קולו של י' שובר את הדממה
מ' מתנהג כאילו לא שמע, ורק מאט קמעה
לבינתיים
שלושים ימים ושלושים לילות
מטרטרים אותנו סתם,
אומר ובקולו -
שנים של עבודות קטנות מטעם ולמען
זאת דרך ארוכה
זאת דרך ארוכה
זאת דרך ארוכה לכנען.
(הא, יא)
שלושים ימים ושלושים לילות
מן ההרים אל תוך הוואדיות
נפשי צמאה, לא להתגלויות,
אלא ליין
דבר עכשיו עם הפיקוד
ואם אתה פוחד תגיד להם שי' אומר
שלא אכפת לו אם רזה הארץ או שמנה
אם יש בה עץ, או אם אין
יפה מאוד, עונה לו מ'
לא בלי לרעוד
אבל בלי לגמגם
אם יש עוד משהו על לבך
דבר עכשיו, דבר איתי
שאל בני ונען
זאת דרך ארוכה... לכנען
(הא, יא)
כאילו לא הרגיש מספיק מותקף
י' מסיים וכבר מופיע כ'
ועל פניו חיוך לא חף מתענוג, של כוח
מתקרב לכוח
כל מה שי' בסך הכול אומר
מנהיג גדול צריך לדעת לוותר
לסגת כדי להיזכר בתור מה שכל חייו
ירצה לשכוח
מ', בלי תנועה, אומר לו שמע
פניי אמנם לא לשלום, אבל לא למלחמה
ואם אינכם נותנים דבר
הנה דבר מה אשר אולי תוכלו לקחת
זאת דרך ארוכה
זאת דרך ארוכה
זאת דרך ארוכה לארץ המובטחת
מובטחת למי? אומר לו י'
הרי כולם יודעים שבפיקוד
הם מחזיקים עליך תיק, וזה עניין אבוד
הצמרת לא שוכחת
אתה עיוור אם עוד אינך תופס
גם אם נעפיל להר באורח נס
הם לא ייתנו לך להיכנס לארץ כנען
שמתחת
מ' כמו מתוך חלום לפתע מתקרב
אבל אין שום כנען, כנען היא בלב
אם ניכנס, לא ניכנס זה היינו הך
והך בסלע פעמיים
אני רק יהודי נודד
נולדתי כדי להיפרד
מקדמת דנא ועד לשנה הבאה בירושלים.
(הא, יא)
זאת דרך ארוכה לכנען
זאת דרך ארוכה
זאת דרך ארוכה
זאת דרך ארוכה לכנען
זאת דרך ארוכה
זאת דרך ארוכה
זאת דרך עקובה
זאת דרך עצובה
זאת דרך ארוכה לכנען
הכותבת אורי אגוז, מנחת 929 גבעת שמואל.
כותבת סדרת סיפורי "קשת אחים"- keshet-achim.com
תגובות