929 יהושע פרק ב
לאחר מות משה וקבלת הנהגת העם, יהושע נערך לכיבוש הארץ. בעוד שבפרק א', השם מחזק את יהושע ומעודד אותו, בפרק ב' מתחילה הפעולה הראשונה לקראת הכניסה לארץ.
יהושע שולח שני מרגלים ליריחו. בשונה ממשה ששלח שנים-עשר מרגלים, יהושע שולח רק שניים ובחשאי. חז"ל והמפרשים רואים בכך לקח מפרשת המרגלים בספר במדבר: אין צורך במשלחת גדולה שעלולה לגרום לפחד ולוויכוחים. יהושע כבר יודע שהארץ טובה; הוא מבקש מידע צבאי בלבד.
המרגלים מגיעים לבית רחב. רש"י מסביר שבית רחב היה סמוך לחומת העיר, ולכן היה מקום טבעי ללינה ולהסתתרות. המדרש מוסיף שרחב הייתה דמות מוכרת מאוד ביריחו, ולכן אנשים זרים שנכנסו לביתה לא עוררו מיד חשד. המלבי"ם מדגיש שיהושע אינו מבקש לבחון האם כדאי להיכנס לארץ – על כך אין ספק. מטרת השליחות היא להבין את מצב העיר ואת דרכי הכניסה.
רחב מסתירה את המרגלים. מלך יריחו שומע על הגעת המרגלים ודורש מרחב להסגירם.
רחב מסתירה אותם בין פשתני הגג, ולאחר מכן מטעה את שליחי המלך ואומרת שהם כבר עזבו את העיר. כאן עולה שאלה מוסרית: האם מותר לשקר?
המפרשים מציעים כמה כיוונים:
פיקוח נפש דוחה איסורים רבים, ולכן הצלת חיים מצדיקה את מעשיה.
הרד"ק מדגיש שהתנ"ך מתאר את מעשיה, אך אינו בהכרח קובע שכל אדם רשאי לנהוג כך.
יש מפרשים הרואים בכך מלחמה בין טוב לרע, שבה רחב בוחרת להצטרף לעם ישראל.
עולה כאן שאלה מודרנית: האם יש מצבים שבהם נאמנות לערך מוסרי גבוה יותר מחייבת הפרת כלל אחר? הפרק אינו מציע תשובה פשוטה, אלא מזמין דיון.
נאום האמונה של רחב הוא אחד הנאומים המסקרנים: רחב אומרת:
"ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ..." היא מספרת שכל יושבי הארץ מפחדים מישראל מאז קריעת ים סוף ומלחמות סיחון ועוג. רש"י מסביר שהפחד החל כבר ארבעים שנה קודם לכן, אך רק עכשיו הגיע לשיאו. המלבי"ם מדגיש שרחב מבינה דבר חשוב: הניצחון של ישראל אינו נובע מכוח צבאי בלבד אלא מהשגחת השם. כך שבפועל דווקא אישה כנענית היא הראשונה בארץ שמצהירה בגלוי על אמונה בכוחו של אלוהי ישראל.
"ה' אלוהיכם הוא אלוהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" חז"ל אומרים שרחב הכירה באחדות השם. לעיתים מי שנמצא מחוץ לאירוע עצמו, מחוץ לעם, מצליח לראות את התמונה בבהירות גדולה יותר ממי שנמצא בתוכה. רחב רואה את ההיסטוריה ומשמעותה באופן שאנשי יריחו מסרבים לראות.
ולכן היא מבקשת שבבוא העת, המרגלים יצילו את כל בני משפחתה כאשר תיכבש העיר. זו תכונה נוספת שלה: היא אינה חושבת רק על עצמה. המדרש מדגיש שהיא מבקשת להציל את הוריה, אחיה ואחיותיה – ביטוי עמוק לאחריות משפחתית.
המרגלים מבקשים ממנה לקשור חוט שני בחלון שממנו יורידו אותם כדי שידעו לזהות אותה ומתחייבים בפניה. החוט ישמש סימן לצבא ישראל שלא לפגוע בבית.
חז"ל מצאו כאן סמל מעניין : כמו שדם הפסח סימן את בתי ישראל במצרים, כך חוט השני מסמן את בית רחב ביריחו. בשני המקרים הסימן מבטא אמונה והצלה.
רחב מורידה אותם דרך החלון. הם מסתתרים שלושה ימים בהר עד שהמחפשים חוזרים. וכאשר הם שבים ליהושע הם אינם מוסרים דו"ח צבאי מפורט, אלא מסר אחד: "כי נתן ה' בידנו את כל הארץ."
ביטחון מלא בהצלחת המשימה.
ההחלטה של יהושע, מנהיג שלמד מטעויות העבר, שלח שני מרגלים בלבד, בחשאי, והתמקד במידע הדרוש. על פי חז"ל רחב עתידה להתגייר, להינשא ליהושע, וממנה יצאו נביאים וכוהנים. גם אם רואים במדרש רעיון סמלי, המסר ברור: אדם יכול לשנות את דרכו ולהצטרף לעם ישראל בזכות בחירה מוסרית.
העבר אינו גוזר את העתיד. רחב אינה נשפטת רק לפי עברה, אלא לפי הבחירה שהיא עושה ברגע המכריע. התנ"ך מעניק מקום מרכזי ליכולת של אדם להשתנות, לבחור בטוב ולהיות חלק מסיפור גדול ממנו.
אורי אגוז היא משפטנית, מחזאית תסריטאית וכותבת סדרת סיפורי קשת אחים על דמויות מההיסטוריה היהודית והישראלית. בעלת טור קבוע באתר כיפה לפרשת השבוע
תגובות