929 יהושע פרק ד
לאחר שכל העם עובר את הירדן, מצווה ה' לקחת שנים-עשר אנשים, אחד מכל שבט, ולהרים שנים-עשר אבנים מתוך הירדן אל מקום הלינה בגלגל. האבנים ישמשו זיכרון לדורות הבאים.
יהושע גם מקים שנים-עשר אבנים בתוך הירדן, במקום שבו עמדו הכוהנים. כאשר הכוהנים יוצאים מן הירדן עם הארון, המים חוזרים לזרום כרגיל.
העם מגיע לגלגל, ושם מוקם גל האבנים.
רש"י מסביר שהאבנים נועדו לעורר את סקרנות הילדים. כאשר ישאלו: "מה האבנים האלה?", יסופר להם על נס הירדן.
רד"ק מדגיש שהזיכרון הוא חלק בלתי נפרד מן האמונה. נס שאינו מסופר לדורות עלול להישכח.
מלבי"ם מבחין בין שתי קבוצות האבנים: האבנים שבגלגל נועדו לעם, ואילו האבנים שבתוך הירדן מסמלות את הנס עצמו ונשארות במקומן.
אברבנאל רואה כאן מסר חינוכי עמוק: אין די בניסים; יש להנציח אותם כדי לעצב את הזהות הלאומית.
חז"ל מספרים שהאבנים היו גדולות במיוחד וכל אדם נשא אבן אחת על כתפו. בכך כל שבט היה שותף בהנצחת הנס. גם היום, החברה הישראלית בנויה על זיכרון משותף. האבנים הן לא אנדרטה לניצחון צבאי אלא תזכורת לכך שהעם הגיע לארץ בזכות אמונה ואחריות. חברה שלא מספרת את סיפורה לדור הבא מאבדת חלק מזהותה.
לכן יש 12 אבים כמו 12 נציגי כל השבטים, האבנים נועדו לעורר שאלות אצל הדורות הבאים והזיכרון יהיה אבן יסוד בזהות הלאומית.
אורי אגוז היא משפטנית מחזאית ותסריטאית. כותבת טור פרשת השבוע באתר כיפה, וסדרת סיפורי קשת אחים מההיסטוריה היהודית והישראלית. Keshet-achim.com
תגובות